|
||||
|
||||
היו שנים שנהגתי ממש כך, הייתי מאריך את שעון הקיץ הפרטי שלי עד אחרי החגים, ונהניתי מאד מהכבישים הפנויים שעמדו לרשותי בשעה המוקדמת (באופן יחסי לאחרים) בה נסעתי לעבודה, והתרגום מהזמן המקובל לזמן הפרטי הוא עניין פעוט אחרי שמתרגלים אליו. למזלי במקום העבודה שלי נהוגות שעות גמישות. דא עקא, כשהתחיל ילדי ללכת לבי''ס נאלצתי להתאים את הלו''ז שלי לזה המקובל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |