בתשובה לאריק, 10/03/24 13:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם טראמפ כל כך בלתי צפוי? א. בעניין זה שתי גישות: 1. עד לא מזמן ספרו לנו על הגאון שאין שני לו טראמפ שבגישת "בעל הבית השתגע" מנהל את העולם בעורמה ובתושיה. בינתיים הקונספציה קצת דעכה, כאשר די התגלה שלפעמים מה שנראה כמו אידיוט הוא באמת אידיוט. 2. הגישה השנחינ אומרת שגם בשגעון של טראמפ יש היגיון ועקביות. בעצם המדיניות שלו (שלא לומר חוסר המדיניות) היא שקופה באופן שהוא צפוי באופן מביך. ב. נראה שטראמפ הוא באופן עקבי בדלן הסולד ונמנע ממעורבות אמריקנית בזירה הבינלאומית וראשו ורובו נתון בענייני הפנים של ארה"ב. בניגוד לביידן, אין לטראמפ במפלגתו אופוזיציה אנטי-ישראלית של ממש. הערכתי היא שטראמפ יזמין את המנוול לבית הלבן ויכריז על פיוס. אח"כ הוא יניח לכל העניין המזה"תי הזה ויניח למנוול לעשות כרצונו. אם יצליח, מה טוב. ואם לא, הוא יניח לישראל לשאת בפרות הבאושים של מדיניותה וירחץ בניקיון כפיו. ג. נראה שביידן הוא הניגוד המתודי של טראמפ. ד. בנקודה זו חובה לציין את הפירות הבאושים שהמדיניות הישראלית של ממשלת המנוול כבר נשאה. יש לציין ולהזכיר כי המנוול נכנס למלחמה הזו בתנאים נוחים למדי וסיים את השלב הנוכחי במיקסום הנזק הבינלאומי שהמערכה גרמה לישראל. כדי להבין עד כמה המצב הבינלאומי של ישראל מזופת, צריך להקשיב לדבריה של המלכה ראניה מירדן. בניגוד לישראל, הערבים משאירים בבית את המטורפים המזוקנים וחובשי הכיפות שלהם ושולחים למערכה על דעת הקהל הבינלאומי את המלכה ראניה התרבותית והשפוייה. המלכה מצליחה לבטא היטב את המדיניות הצבועה של העולם הערבי. היא מגנה את הטירוף והטרור של החמאס בזמן שהיא עושה הכל כדי למקסם את הנזק שהוא גורם לישראל. ה. כישראלי, אני חושב שאני מטיב להבין גם את הצד של המנוול. יש להבין שלא הכל באשמתו. בחלק גדול מן האשמה בכישלון הישראלי נושא צה"ל שלא הצליח לכבוש את הרצועה. יש לכך סיבות טובות, אבל בכל מקרה, כמאמר ימינו, לכך המנוול אחראי, אבל לא אשם. ו. רבים מדברים על ההישגים המופלאים של צה"ל בלחימה בעזה. אני חושב שמדובר בלשון הפלגה. נראה שצה"ל קנה את מספר האבידות הנמוך עד כה באמצעות זריעת חורבן, פליטות ומוות באוכלוסיה ובתשתית האזרחית של עזה. בהעדר אלטרנטיבה ברורה, אני נאלץ להבין ולהסכים. ישראל אינה חייבת לשלם בחיי חייליה את מחיר התמיכה הגורפת של אזרחי עזה בשלטון הטרור שלהם ובמעלליו. ז. בהתחשב בכל אלו, הדרישות של ביידן די הגיוניות. כדי למזער את הנזק הנלווה, ישראל צריכה להבהיר שאין בכוונתה לגרש את האוכלוסיה הפלשתינית מעזה או להחזיר את ההתיישבות של המתנחלים לשם. ישראל צריכה גם לעשות ככל יכולתה כדי לצמצם את הפגחעה ההומניטרית באוכלוסיה האזרחית, ככל שהדבר אינו פוגע במטרות הצבאיות. מאחר וזו בפועל המדיניות הישראלית, לפחות בשעה זו, מנקודת המבט האמריקנית, קשה להבין מדוע ישראל אינה עושה כך. ח. בשעה זו, נראה כי ההתנגדות האמריקאית לפעולה ברפיח הולכת ומתקשחת. אני סבור שבעניין זה האמריקנים הם שליח של ההתנגדות המצרית והסעודית לפעולה הזו. אם פעולה ברפיח תגרום למיטוט ההסכמים הרגישים והשבירים בין ישראל לבין מדינות ערב המתונות, ממשל ביידן רואה בכך ובצדק, פגיעה באינטרסים הבינלאומיים של ארה"ב וגם ישראל. ט. וכאן אולי אנחנו כישראלים מבינים את השיקולים הפנימיים של ממשלת המנוול, שהאמריקנים אולי לא מבינים ואולי לא רוצים להבין. הסיבה להתנהגות ה"אובדנית" של ישראל היא טיבם של שותפיו הפוליטיים של המנוול. באופן שכבר הפך אופייני וטבעי לשלטון המנוול ושותפיו, הוא נוקט במדיניות של משיכת זמן מתוך תקווה לנס משמיים שיעקור את החמאס מרפיח ויחסוך מישראל את הצורך להלחם שם. י. וכאן אין ברירה אלא לציין במפורש את הקרקס המקאברי שהוא שלטון ה-64. אחרי שהצבת בשלטון את אמסלם, אוחנה, סמוטריץ, בנגביר, סטרוק, גולדקנופף, מאי גולן, קארי, ואטורי, גוטליב ושקלי, אפילו הצגה והתחזות כלפי חוץ של סיוע לקשישים וליתומים פלשתיניים היא בלתי אפשרית עבור הקואליציה של ה-64. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |