בתשובה להאלמון האיילי, 09/03/24 13:16
767604
למרבה הצער, בדבר אחד דב צודק. אם הידיעה של ירון אברהם נכונה כלשונה וככתבה, אכן היא מעוררת תבהלה. בין היתר גם בגלל שהיא מנוגדת לכל מה שחשבתי על המצב.
א. עם הידיעה ובלעדיה, היחסים המרוחקים והמנוכרים בין רוה"מ לרמטכ"ל מעוררים חרדה. נדמה שהמגעים
tête à tête ביניהם נדירים, בין בגלל טינה אישית ובין בגלל שכל מה שנאמר בשיחה הופך להודעה במדיה.
ב. מה פתאום הרצי צריך להזכיר לרוה"מ עניינים שהם באחריותו? (כמו הסיכום עם מצריים ופינוי האזרחים). עם כל הדברים שייחסנו למנוול, איש לא טען שהוא אויל.
ג. ניכר שנושא ההירארכיה בין רוה"מ לרמטכ"ל ועלה בדיון בין אביב לדב, שובש לחלוטין. באופן רשמי הסמכות לתת הוראות לרמטכ"ל היא של ממשלת ישראל באמצעות שרהב"ט. איוש הממשלה במוחות כמו אמסלם, גולדקנופ, בנגביר ומאי גולן, מוליד את הצורך להקים גוף בעל מעמד לא מבוסס כמו הקבינט הבטחוני. אם וכאשר גנץ, אייזנקוט וגלנט מגבים את הרמטכ"ל, הוא עשוי להתבלבל ולראות עצמו שווה ערך הן באחריות והן בעיסוק בפועל בתחומי מדיניות שהם מעבר לתחום הצבא.
ד. רבים הרגיעו אותנו שמינוי טפשים וחסרי אחריות לשרי ממשלה הם "עולם כמנהגו נוהג". אנו רואים כעת שמחיר הארוחה הפוליטית הזה היה סימנים של מיטוט ואנרכיה בשלטון בישראל.
ה. אני רוצה להניח שמישהו ניסה להטעות את ירון אברהם או שהוא לא הבין את מה שאמרו לו. נניח למשל שהמנוול התעניין מה יכול צה"ל לעשות כדי להפוך את האיום על רפיח למוחשי יותר ולהדק את הלחץ על החמאס במו"מ על הפסקתת אש. הרצי הזכיר לו שלמתקפה על רפיח יש דרישות מוקדמות שאינן מתקיימות. כמו שיחות עם צבא מצריים כדי להגיע לסיכום מפורט של הערכות צה"ל על הגבול והכנות לפינוי האוכלוסיה מרפיח. מדובר בפעולה שבכל מקרה תמשך חודשים. אין כאן מקום לדפ"א של שומר חומות 2 מבית מדרשו של בנגביר. גם בהנחות מקילות מאד אלו, עדיין מדאיגה התהייה איך זה ששצריך להסביר לרוה"מ את זה.
ו. אם יש גרעין של אמת בידיעה הזו, השלטון בישראל נטמע לחלוטין במרחב הערבי. כמו שם, רוב הממשל מורכב מטפילים נהנתנים ומושחתים, כאשר הגוף היחיד בעל יכולת ביצוע הוא הצבא.
767610
אני חושב שהדינמיקה היא מה שאביב רמז אליה - נתניהו אומר שצריך לעשות כך וכך, הרמטכ''ל עונה שזאת בעיה מסיבות כאלה ואחרות, וכולם מחליטים לא להחליט, כאילו מדובר באיזו דו שיח בין שווים במקרה הטוב.
כשלנתניהו (ותומכיו) מתאים, מדובר בגאון כל יכול שמסובב מנהיגי מעצמות על האצבע הקטנה ביד אחת בזמן שהיד השניה מחייגת לאלברט בורלא ומשכנעת אותו להביא חיסונים לקורונה. כשזה לא מתאים, מדובר במנהיג שלא שולט בכפופים לו.
לצורך העניין, זה לא משנה אם הרמטכ''ל מקבל פקודות מראש הממשלה או משר הבטחון. נתניהו כבר הוכיח שכשהוא רוצה, אין לו בעיה לפטר את שר הבטחון אפילו כי האחרון סתם אמר דברים שלא מתאימים לנתניהו.
אם הוא מנהיג עד כדי כך כושל שהוא לא יכול לגרום לרמטכ''ל שלו לציית לפקודות, זה לא מוריד ממנו את האחריות כהוא זה, אלא רק מהווה עוד ראיה שהבנאדם לא כשיר לנהל מדינה.

הגענו לשלב בו כבר פחות חשוב אם נכנסים לרפיח או לא, אלא עצם קבלת ההחלטה.
אם נכנסים, צריך לעשות את זה כמה שיותר מהר. בינתיים נותנים לאויב זמן להתכונן, שוחקים את הכוחות שלנו ומושכים את הסיוט שעובר על האוכלוסיה האזרחית (זה לא שיש תהליך פינוי שמתרחש שם וצריך לתת לו זמן להסתיים). ההתמהמהות בכניסה לעזה הייתה, לפחות על פניו, סבירה - צריך לגייס סד''כ, להוציא ציוד מהמחסנים, לטפל בבעיות לוגיסטיות. עכשיו אין את התירוץ הזה.
אם לא נכנסים, צריך להתחיל להבין לאן ממשיכים מכאן, כי בינתיים חמאס מבססים את עצמם מחדש בשאר הרצועה.
כל אחת מהאפשרויות האלה עדיפה על פני מה שקורה כרגע.
767613
אני לא מסכים עם החצי השני של דבריך.
כיבוש רפיח חשוב. העיתוי פחות חשוב. אם זה יקרה בינואר פברואר, גם זה בסדר.
כיבוש הרצועה נכשל. צה"ל לא הצליח להשלים את כיבוש הרצועה שמשמעותו גם שליטה בגבולות הרצועה. לא צריך להיות אסטרטג דגול כדי להבחין שאין בכוונת צה"ל להיכנס לרפיח בעתיד קרוב, בין אם זה בהסכמת המנוול ובין אם לא.
כישלון אינו תבוסה. לפעמים היעדים הם 100% והישגת 50%. אין תמונות ניצחון ואם יהיו, יהיו אלו זיופים כמו שחרור החטופים, כיבוש רפיח או הריגת סינוואר.
אם המנוול אינו מתכוון להסכים להפסקת הלחימה או לנסיגת צה"ל מהרצועה, מה כל כך דחוף בכיבוש רפיח? הרכבת הזו חלפה מזמן.
אפשרות נוספת למה שקרה בשיחה בין המנוול לרמטכ"ל: יתכן שרוה"מ התרעם על כך שצה"ל אינו משתף פעולה איתו באיום על רפיח. הרמטכ"ל הסביר לו שכל עוד אין הסכמה עם מצריים ואין פינוי אזרחים מרפיח, שמדובר באיום באקדח ריק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים