 |
יש הבדל גדול בין הסנטימנט ״מי שלא יתגייס ומי שישתמט לא יקבל אגורה אחת ממדינת ישראל״ בו אני כמובן תומך לבין הסנטימנט ״מי שלא מקבל אגורה אחת ממדינת ישראל לא נכפה עליו גיוס״. את החרדים (או לפחות חלקים סבירים מהם) יש לנהל באופן שיוויוני עפ״י החוק, גם אם יצמצמו את מימון מוסדות הדת.
גם אני לא מקבל שקל ממדינת ישראל (מדינת ישראל לוקחת מכספי המיסים שאני משלם יותר משאני מקבל ממנה חזרה) ואותי לא ממש שאלו אם אני רוצה או לא רוצה להתגייס לצבא.
זה לא אותו הסנטימנט.
עמדתי: בציבור החרדי אנחנו צריכים להאבק פוליטית כדי לקרב אותם (Kicking and screaming ואפילו באמצעות כפיה) כדי, לכל הפחות, לנגוס חלקים מהציבור הזה אל תוך המיינסטרים הישראלי. הפרד ומשול זו הדרך (לתת להם איזה סוג של אוטונומיה/קנטון זה ההיפך מזה).
יש להאבק בהנהגה של הציבור החרדי למען עצמנו וגם למען החרדים. אני חושב שהמאבק הזה הוא גם צודק, גם חכם וגם אפילו (אולי) אפשרי.
להכנע לסנטימנט של ״פאק איט, אנחנו כאן והם שם״ זה בדיוק הסנטימנט המיואש הזה שחושב שלשים קסדת PSVR2 מטאפורית על הראש ולהתנהל באיזו בועה בעיר וחצי על מישור החוף, זה כל מה שצריך כדי להצליח להתקיים בשכונה המזרח תיכונית שלנו ושזה יהיה Sustainable.
כמה פעמים הקונספציה הגרועה והמיואשת הזאת צריכה לבעוט לנו בתחת לפני שנבין שזה לא עובד?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש