|
מבין כל הדברים המרגיזים שאתה כותב, דוקא המשפט הקצר והלכאורה תמים שלך, מבעיר את חמתי כמו בקתת קש העולה בלהבות בעיצומו של יום חמסין. איש מאתנו אינו בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב וכל אחד זכאי לפרשנות שלו, אבל הפרשנות שלי היא שמה שכתבת הוא שיא חדש של עיוורון וסירוב להכיר במציאות. להבנתי גולדקנופף פלט בהיסח הדעת את מה שהוא והציבור שלו מרגישים באמת ולא את מה שהוא חושב שצריך להגיד כמצוות אנשים מלומדה. השר, שעד כמה שניתן לשפוט, אינו אדם רע וגם חכם גדול אינו, חשף ברגע אחד קצר של חוסר מודעות את האמת העירומה של הקיום הפרזיטי והמנותק של השבט החרדי. השתמשתי במילה שבט ולא בביטוי מגזר בכוונה. החרדים הם היום קבוצה מאד גדולה והטרוגנית. כל תאור כללי של הקבוצה הוא בהכרח הכללה העושה עוול לפרטים רבים. אבל המציאות שנחשפת בהתבטאות הפרוידיאנית של גולדקנופף היא של קבוצה המקיימת בעצמה את הנאמר על "עם לבדד ישכון". קבוצה המרשה לעצמה שילוב של השתמטות מנשיאה בעול הבטחוני, החברתי והכלכלי של הקיבוץ הישראלי. דווקא בתחום האחרון (הכלכלי), אני חושב שהסתמכות של השבט החרדי על כספי משלם המסים החילוני היא פחות ממה שחושבים. לדעתי חלק משמעותי ממה שמתואר כחברת לומדים, בפועל תורמים לפרנסתם בעבודות חלקיות ושחורות. גם אם כל הגברים החרדים, יקומו יום אחד ויחליטו לעבוד עם תלוש משכורת ותפרשות לביטוח לאומי ומס בריאות, אני לא רואה מאיפה ימצאו עבודות מתאימות לכל דורשי העבודה המאד ייחודיים האלו. גם בתחום השירות הבטחוני יש מצב דומה. לתאר מישהו כטפיל זו האשמה קשה מאד ועצם ביטוייה נחשב כחטא גדול נגד התקינות הפוליטית, אבל לפעמים זו פשוט האמת העירומה החשופה במלוא עליבותה לעין כל. כאשר אתה טוען כלפי מישהו שהוא טפיל המתקיים על חשבונך, אתה בו בזמן מאשים את עצמך במחדל שלך המאפשר את המצב הזה. ועדיין, דוקא המצב הבטחוני הנוכחי, מבליט עד כמה שבט ישראלי זה הצליח לנתק עצמו מכל קשר אישי עם שאר השבטים. רבים בגוש החרדי אותם מייצג גולדקנופף אינם מכירים באופן אישי אף אדם המשרת באופן פעיל וקרבי בצה"ל או מישהו שמתגורר בספר הגבול של ישראל. האנלוגיה המתאימה לשבט החרדי הזה אינה של גידול סרטני, אלא של איבר המופרד משאר הגוף באמצעות חוסם עורקים.
|
|