 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שצה"ל התבלבל. למנהרות אין משמעות צבאית. אתה לא מייצר או יורה טילים ואתה לא מחסל טנקים ממנהרות. מנהרות הן חלק ממערך הטרור-גרילה. צה"ל טעה טעות בסיסית כאשר החליט לכבוש את הרצועה באופן טורי (בית אחר בית, מנהרה אחר מנהרה). זו היתה טעות כפולה. א. המטרה הצבאית היא השתלטות על כל שטח הרצועה, כך שהחמאס החמוש לא יוכל להופיע על פני השטח באופן חופשי בשומקום. כיבוש הרצועה בשיטה הטורית תקח חודשים ושנים וה"ניצחון", אם בכלל יושג, יהיה במציאות שונה לחלוטין מזו שבפתיחת הלחימה. כיבוש הרצועה בשיטה זו מלכתחילה מעקר את מושג הכיבוש. ב. הכוונה היתה אולי למוטט את המסגרות הצבאיות של החמאס בשיטת "זיכוי" המטרות. כלומר לחסל את צבא החמאס, פלוגה אחר פלוגה. גדוד אחרי גדוד. אבל לחמאס יש מבנה כפול של צבא וארגון גרילה. לראיה, אין צבא שיכול להמשיך להלחם כאשר מחצית מגדודיו פורקו. לחמאס אין בעיה כזו. הוא נהנה ממאגר אינסופי של מגוייסים ויכול להשלים את החסר בתוך שבועות. החמאס פסק מלתפקד כצבא וכעת הוא מתפקד כארגון גרילה. ולכן כיתור אינו כיתור וכיבוש אינו כיבוש. וצה"ל ממשיך להקיז דם כאשר המלחמה כבר הסתיימה. אני מציע לך לחשוב מה זה אומר כאשר אנשי צבא כמו גיורא איילנד קוראים להשיג יעדים מדיניים באמצעות פשעי מלחמה וטרור נגד אזרחים במקום ע"י פעולות צבאיות. האלטרנטיבה היתה צריכה להיות שצה"ל משתלט על כל שטח הרצועה כבר בדצמבר וכוחות צה"ל עוסקים בלחימה נגד הטרור ובניקוי וזיכוי השטח הכבוש. אאז"ן בפעם האחרונה ששרון ניקה את הרצועה מטרור זה לקח כשנה (וזה היה בתנאים הרבה יותר קלים מהיום). זה תהליך שאורך המון זמן. זמן שאין לישראל ואפפעם לא יהיה. במקום זה מספרים סיפורי מעשיות על מטרו ועל השמדת מנהרות מן האויר. המחדל של התמרון בעזה הוא חמור יותר מאשר מחדל 7.10. בשמחת תורה המחדל הצבאי היה כפול: מחדל אתרעה של המודיעין ומחדל של הרדמות בשגרה. אלו הם מחדלים נפוצים שלדעתי הם גם בלתי נמנעים לאורך זמן. המחדל של התמרון בעזה היה מחדל של תכנון אסטרטגי כאשר לפני המטכ"ל תנאי הפתיחה היו ידועים. כאשר המלחמה פורצת, האתרעה מאבדת את משמעותה. לעומת זאת כאשר אתה מותיר את הפיקוד בידי אנשים שכבר הוכיחו את אזלת ידם האסטרטגית, אתה מזמן את הכישלון הבא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא מבין למה צה''ל הגדול לא היה יכול לפעול בו זמנית בכל חלקי עזה במקום בשיטת הסלמי שנבחרה. אולי היה פחד מהפתעות נוספות שמחכות לכוחות ולכן חשבו שאחרי שיילמדו הלקחים מהחלק הראשון ההמשך יהיה קל יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה מסוג ההחלטות שמתקבלות מעל צה"ל הגדול, כידוע. ומסכים עם שוקי מעליך שמחדל ניהול המלחמה עצמו - כולל קוצר הראייה של ההתעלמות מהזמן המוגבל שהעולם יקצה לנו - הוא אסוני ומזיק כשלעצמו1. בששת הימים לקח לכבוש את עזה יותר קרוב ל-100 דקות, לא 100 ימים ועוד היד נטויה. ברור שזו לא אותה עזה, ועדיין. 1 חסידי ההליוצנטריות יאמרו שעבור מטרות המלחמה של הדרג המחליט, זה כמובן מועיל ולא מזיק. כל יום נוסף של לחימה הוא ברכה עבורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרציונל היה ניסיון לחסוך בקרבנות. התכנון היה להפעיל עוצמת אש אדירה וכך למנוע אבדות רבות בקרב הכוחות התוקפים. אינספק שמתקפה מבוזרת כנ"ל היתה עולה בקרבנות רבים יותר, הן מפני שהכוחות המבוזרים היו חלשים יותר והן מפני שכוחות שנעקפו היו תוקפים מאחור ומזנבים בצה"ל. אחד מן הפירושים המסתתרים תחת הכותרת מיטוט החמאס זה פירוק כוחו הצבאי. השאלה היא איך עושים זאת. המחשבה היתה לתקוף ביתרון כח מכריע ולהפיל את היחידות הצבאיות כמו אבני דומינו. הטעות היתה בהתעלמות מהוורסטיליות של החמאס כצבא וארגון גרילה. בפועל מה שקרה היה הפעלה בזבזנית ולא יעילה של כוחות מיותרים כנגד יחידות קטנות. בפועל אין כמעט תלות בין היחידות השונות של החמאס ונפילת עזה לא תרמה מאום לנפילת חאן יונס או רפיח. הדבר הזה מתבטא יום אחרי יום בסיפורי העלי בבא של דו"צ שמספר לנו כל הזמן על מפקדות ומנהרות איסטרטגיות ובפועל מציגים מאגרי נשק קטנים ומנהרות ריקות. צה"ל ירה בטנק על קן נמלים. הוא נהג כאילו הוא במערכה מול צבא וגילה שהוא נאבק נגד ארגון גרילה מאורגן ומצוייד כדבעי. באנגלית אומרים: big mistake. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא היתה מספיק תחמושת כדי להרוס את כל עזה בכמה ימים, ונזקקנו להספקה שוטפת מידידנו fuck Byden. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן. אני רואה זאת בצורה אחרת. חלק מן האסטרטגיה הצה"לית של גריסת החמאס, היה החרבה שיטתית של חלקים נרחבים של העיר עזה. צה"ל פשוט גרש את האזרחים מבתיהם, החריב בצורה שיטתית את הבתים וירה בכל מה שזז בין החורבות. גם זה היה חלק מן הטקטיקה שנועדה למנוע אבידות מצה"ל. אילו נקט צה"ל במהלך שהיה מדגיש את אלמנט התמרון על פני אלמנט האש, לא היה טעם בהפיכת כל תושבי עזה לפליטים ובירי מסיבי על חורבות. הדגש היה על תפישת השטחים השולטים והגנה על הכוחות המתמרנים ולא החרבת עזה הבנוייה. האסטרטגיה-טקטיקה שנבחרה יש לה חלק משמעותי בכמות התחמושת שהשתמשו בה וגם בעובדה שמספר האזרחים ההרוגים הוא פי 4-5 ממספר לוחמי החמאס ההרוגים. לא הייתי מזלזל בפסה"ד בהאג שחתמו עליו שופטים ממדינות רבות שהן ידידות של ישראל. החורבן שהמית צה"ל על חלקים רחבים באוכלוסיה העזתית הוא עניין שישב על מצפוננו בעתיד. בשבתי כשופט יחיד מטעם עצמי הייתי פוסק שהעזתים במעשיהם כפו על צה"ל לעשות משהו כדי להפסיק את תוקפנותם. ומה שנעשה הוא משהו כזה. אצטט שוב את אלנה פראנטה שכתבה על טרוריסטים איטלקיים: אי אפשר לבעוט ברגל גסה בזכויות האדם של קרבנותיך ולנפנף בזכויות האדם כאשר זה מגיע לזכויות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה הזאת (אולי) גם מנעה (במידה מסוימת) את המלכודת הצפויה מראש של החמאס לצה״ל. לחימה עזה בחמאס, בכל הכוח, כשרוב האוכלוסיה העזתית עדיין בקו האש היתה עולה לא רק בחיי חיילים אלא גם בחיי בלתי מעורבים. אולי בהבדל של סדר גודל או שניים. אתם באמת בטוחים בעצמכם שלחימה בתנאים כאלה, זה משהו שהיה מקנה לצה״ל את הניצחון והיה מונע את הביקורת הבינלאומית? אני לא כל כך בטוח (בלשון המעטה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שהשחקן הטוב ביותר במשחק כדורגל בו הפסדת הוא זה שישב על הספסל. מצד שני, אתה מייחס לי דברים שלא אמרתי. הטענה אינה שאילו צה''ל התייצב בדצמ' על ציר פילדלפיה ומכריז על נכחותו בכל רחבי הרצועה, גאולה היתה באה לעולם, אלא שמצבנו אז היה טוב ממצבנו היום. במצב ההיפותטי הנ''ל, אם בכלל היה ניתן להשיגו, צה''ל היה עדיין לפני לחימת התשה ארוכת ימים וכבדת דמים של ניקוי הרצועה. אבל לפחות לא היינו במצב בו ברור שצה''ל לא מסוגל לכבוש את הרצועה במחיר ובזמן סביר. אנו היינו קובעים לחמאס את תנאי ההסכם ולא להיפך. במצב שצה''ל נמצא בכל מקום והחמאס מתקשה בשליטה על כוחותיו, היה נפתח פתח למו''מ מקומי על החטופים ומפקדים מקומיים היו משתמשים בשחרור החטופים להציל את עצמם ואנשיהם. בטח לא היה אפשרי שהחמאס היה מעביר את החטופים ממקום למקום מבלי שלצה''ל יש מושג מה קורה איתם. גם מול נסראללה היינו במצב אחר. לא היה לו את הקונטקסט של סיוע למלחמת החמאס ווהוא היה צריך להכריע בין פשרה לבין לחימה ולא נמלט לברירת המחדל שלו שהיא קיום מלחמת התשה לאורך הגבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום כוונה ליחס לך דברים שאתה לא אומר ואם עשיתי זאת אני מתנצל. אני פשוט לא מבין את התוכנית ודרך הפעולה שאתה מציע. מה זאת אומרת ״צה״ל נכנס לכל מקום״. צה״ל לא יכול סתם ככה להכנס למקום מסוים בלי להלחם. חיילי צה״ל הם אנשים ועל אנשים אפשר לירות ואנשים אפשר לפוצץ - צה״ל במקום מסוים שלא נוקה זה לחימה. איך צה״ל נכנס ״לכל מקום״ בלי להלחם ״בכל מקום״? אם צה״ל כן, בזמן מאוד קצר, ״נלחם בכל מקום״, איך עושים את זה (גם אם נתעלם ממשיקולים של נפילת לוחמים שלנו) בלי מספר שש ספרתי של עזתים מתים? איטיות המבצע היא (סביר להניח - אני לא באמת יודע) תוצאה של רצון לצמצם את מספר ההרוגים בקרב האוכלוסיה העזתית. אני לא מבין איך אפשר לעשות את זה בכאוס הפלישה הנמהרת שאתה מציע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הבטחתי "תמונת ניצחון" ולא כתבתי שלא תהיה ביקורת בינלאומית. (אין צורך להתנצל). מה שכתבתי היה שצריך היה לתקוף סימולטנית בעזה, בחאן יונס וברפיח. היה צריך לבתר ולכתר את כל שטח הרצועה ולתפוס את ציר פילדלפיה. בודאי שהחמאס היה תוקף את הכוחות וזה בעיניי עדיף על פני לרדוף אותם בתוך הבתים והמנהרות. במלחמת ששת הימים, צה"ל בכלל לא נכנס לערים ולישובים ברצועה. רק ב-1970 בעקבות התגברות הפעילות של מחבלי אש"פ, צה"ל בפיקוד אריאל שרון, אלוף פיקוד דרום, החל לפעול לעקירת פעילי הטרור. הפעילות החלה בתחילת 1971 ונמשכה עד אמצע 1972. במהלכה נהרגו כ-200 מחבלים ועוד 2000 נעצרו. הזכרתי זאת כדי להדגיש עד כמה פעילות של זיכוי שטח היא ממושכת. כפי שכל אחד יאמר לך היום, טיהור עזה יקח חודשים ואולי שנים. לצה"ל ולמדינת ישראל אין טווחי זמן כאלו בניהול מלחמות. ולכן הניסיון לכבוש את הרצועה בצורה טורית (תחילה עזה, אח"כ חאן יונס, אח"כ רפיח ובסוף אולי ציר פילדלפיה) היה טעות. היה צריך לנסות להשתלט על הרצועה כולה ולתפוס רק שטחים חיוניים, כאשר טיהור וזיכוי השטח יתבצע בשלב מאוחר יותר, כאשר צה"ל מכתר את היישובים המרכזיים ברצועה. איני יודע להגיד בדיוק איך האיסטרטגיה המקבילית היתה משפיעה על פינוי התושבים והרס הבתים. אבל אנו יודעים בודאות שהדברים האלו נגזרו מן הצרכים הטקטיים של טיהור וזיכוי שכונות בעזה העיר. איננו יודעים אם מה שתארתי בר-ביצוע. אנו יודעים שמה שניסו לא עבד. צה"ל מדשדש במנהרות ובין הסמטאות והחמאס עדיין שולט בשטחים ברצועה והמצב הזה לא ישתנה בעתיד הקרוב. להערכתי האיסטרטגיה המוצעת היתה עדיפה אפילו בנוגע לחטופים. מה שבטוח הוא שהאיסטרטגיה שנבחרה היתה אסון מוחלט בתחום זה. צריך לזכור שהחטופה היחידה ששוחררה, זה קרה לפני שצה"ל נכנס לעיר עזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקברניט עשה חישובים שמחזקים את דבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוידאו מדבר כנגד תוכנית הפעולה ״לשטח את עזה״ בהפצצות מהאוויר וזה לא רלבנטי למה שנאמר בפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל הוא כן נוגע בנקודות שעלו בפתיל ורלוונטיות גם לכיבוש מהיר וגם לשיטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעקש שאין בוידאו שום התיחסות לרעיון של כניסה קרקעית מהירה או כיבוש מהיר. הוידאו מדבר רק על הרעיון של ״לשטח את עזה״ (ומסביר למה הוא לא הגיוני אפילו אם מתעלמים משאלות מוסריות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים אתך. אבל הבעיה עם הסרט היא שזה בדיוק מה שצה"ל עשה. בפועל רוב תושבי העיר עזה ופרבריה עזבו את בתיהם והפכו לפליטים. משהו כמו 40% מבתי העיר הפכו לחורבות. באופן מעשי, אין לרוב תושבי הרצועה לאן לחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך. למעשה מלכתחילה כתבתי שהאיסטרטגיה הטורית נועדה לחסוך באבידות צה"ל. וגם אני יכול להוסיף חיזוקים נוספים: 1. מחסור בתחמושת כפי שאמרתם וצבא קטן על הצרכים. 2. המהלך של נסראללה שמרתק כוחות לצפון, בנוסף כוחות מול סוריה, עירק, איו"ש, חזית הפנים ובאב אל מנדב. 3. מטחי הרקטות שללא ניקוי השטח היו גדולים וממושכים יותר. כידוע, קל לי להיות "חכם" כאשר איני יודע הרבה. כמאמר אינשי "אין ידע, אין בעיות". בעובדה בצה"ל חשבו/העריכו שגם בשיטה הטורית צה"ל יתייצב על ציר פילדלפיה בדצמ' 2023. בפועל כנראה הופתעו ממידת ההביזור, ההתחפרות וההתבצרות של חמאס בשטח. וכאן אני שוב חוזר למינוס העיקרי של צה"ל ברצועה: העדר מודיעין איכותי. בצה"ל שהתגאה ביכולתו להסתגל ולאלתר, היית מצפה מהצבא ליכולת לשנות מהלך תוך כדי תנועה, בתגובה להפתעות ומצב חדש. אבל כבר אמרתי ששמו השני של צה"ל היום הוא קיבעון. כל עוד גלנט נשאר במקומו, אני לא מצפה לבשורות טובות. סופסוף מצאתי משהו בו המנוול צדק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |