בתשובה לאריק, 09/01/24 2:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהיתרון הגדול של מחנה ה-64 הוא אידיאולוגי ולאו דוקא ארגוני. בזמנו כתבתי על גוש ה-64 כעל ברית 4 הפינות (רויזיוניסטים, מזרחיים, ד"ל וחרדים). העוצמה של הברית הזאת (שבאה לידי ביטוי בשרידות הקואליציה למרות המחדלים הקולוסאליים שלה), נובעת מאיפיון מיוחד של הברית. אפשר אמנם לומר שפינות הגוש אינן מונוליטיות מבחינה אידיאולוגית. החרדים והמזרחיים למשל אינם בהכרח אנשי א"י השלמה והמתנחלים לא בדיוק סופרים מרוקאים בבג"ץ. אבל הנקודה היא שאין בתוך הגוש חיכוך בין האידיאולוגיות השונות בתוך הגוש. זה מתבטא גם בכך שרבים בגוש יכולים לתמוך ביותר מפינה אחת. ש"ס למשל היא גם חרדית וגם מזרחית. לעומת זאת הגוש הנגדי מאוחד רק בגלל הניגוד. אני למשל איני מוצא שום מכנה משותף עם האידיאולוגיה של ליברמן או גדעון סער ובזמנו בודאי שלא מצאתי מחנה משותף עם נפתלי בנט ואיילת שקד. המצב החדש הוא מבחינת הגוש שלנו גרוע יותר וגם פשוט יותר. מבחינה רעיונית המצב גרוע יותר, מפני שהיום הקו המפריד בין יריב פוליטי לבין אוייב של ממש הוא דק ומטושטש במיוחד. נכון שיש אנשים כמו גד"א שתוכם וברם הוא דיבורים וברבורים חסרי משקל בכל הכיוונים. אבל קחו למשל מישהי כמו אורית סטרוק? מישהו יכול להסביר באופן תכליתי כלשהו את התייצבותה בגלוי מאחורי הפייק המופרך של הטייסים הבוגדים? אם מדובר, כפי שרבים חושבים, בציניות של מכונת תרעלה המתקשרת עם השוטים והבורים, מדוע היתה צריכה להתייצב בגלוי כאשר אין מחסור בפרוקסים בערוץ 14 ובמדיה החברתית שעושים את העבודה? ההסבר היחיד העולה בדעתי הוא שהיא באמת מאמינה בפייק הזה. ההבדלים הכמותיים , האיכותיים והפראקטיים בינה לבין מוחמד דף ונסראללה, אינם סותרים את העובדה הברורה שמדובר בהרבה מעבר ליריבות פוליטית. בצד הפראקטי הבחירה דוקא יותר פשוטה. מלבד האידיוטים השימושיים המשרתים את אוייבי ישראל נראה שלא חסרים גם גורמים עויינים שמפיצים ו"מחממים" את המחלוקות המפלגות את החברה הישראלית. נראה שמבחינה מעשית מה שדרוש כעת הוא בדיוק ההיפך מדמויות כמו המנוול, אמסלם, לוין ורוטמן השואבים את קיומם הפוליטי מן המחלוקות בחברה הישראלית. צריך לחפש את המנהיגים המקררים את הלהבות ומתרחקים מן המחלוקות והפילוגים. מבחינה סקטוריאלית הייתי צריך לבחור בקלות בפתק של יש עתיד. אני יכול להזדהות עם מי שטוען שלפיד צריך ל"גדל ביצים", אבל במשמעות קצת שונה. לפיד ממשיך לחמוק מן ההזדהות כמנהיג סקטור וממשיך לרדוף אחרי הרכבת שכבר עברה של מנהיג המרכז. זה לא שנפלתי קורבן למכונת הרעל המציירת את לפיד כשמאל. לפיד בודאי אינו פחות מרכז מגנץ ואייזנקוט והוא צדק כאשר לא הצטרף לממשלתו של המנוול. אבל לא נראה לי שהוא השלים בתוכו עם האבדן לפחות לעת עתה, של מעמד מנהיג הגוש. הרטוריקה שלו היא כולה שלילית ועוסקת במחדליה של ממשלת המנוול. הוא אינו עושה דבר כדי לבסס את מעמדו כמנהיג הסקטור של מעמד הביניים הליברלי. אי אפשר לבחור מישהו להיות משהו שהוא אינו מחוייב לו. אפילו לי קשה לבחור במפלגה שאינה מסוגלת להזדהות איתי רק כדי לא להצביע למשהו שגדעון סער נמצא שם. הסיפור של יש עתיד הוא סיפור עצוב של "בחור טוב" שהצליח איכשהו להרחיק ממפלגתו כל מי שיכל לתת לה גוון של מפלגה פוליטית אמיתית ולא קבוצת החבר'ה של אדם שאין בו פסול מצד עצמו. כולם שם אנשים טובים באמת, אבל יכלו באותה מידה לשבת במפלגת העבודה ז"ל או במחנה הממלכתי. איכשהו, באופן שיש טעם לדון בו במקום אחר, הבחור הטוב הזה (לפיד) הפך שלא בטובתו ולא באשמתו למוקד שנאה לוהטת של גוש ה-64 המכנים אותו לפידיוט ומתגוללים עליו בגלל זוטות כמו ההסכם הימי עם לבנון. בחירתו לראש הגוש שלנו היא בדיוק ההיפך מן הנדרש. לסיכום, אריק צודק. ההצבעה (אי"ה) היא כרגע יותר מהכל הצבעה בעד הגוש. בסופו של דבר הגוש לא יקבל יותר מ64-65 מנדטים ולכן כל קול חשוב. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |