בתשובה לאח של אייל, 07/01/24 13:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מתנגד להצעות המדברות על נוכחות צבאית רק של ישראל והתגיסות בינלאומית לשיקום אזרחי של הרצועה (תוך כדי פיקוח ביטחוני ישראלי, על סף הדרקוני, שאין שום שימוש בכספים לצורך מימון פעילות או תשתיות של אירגוני טירור). לכן אין בעיה עם כל הסעיפים הנ״ל ועם התוכניות לניהול אזרחי של הסדר. כן יש הרמת גבה מסוימת לגבי המושג ״כח משימה רב לאומי״, אבל רב הלא ידוע על הידוע בהצעה הזאת. יהוה בפרטים הקטנים ואיך בדיוק יתנהל השיטור ועל ידי מי. כוח צבאי צריך להיות אחד והוא צה״ל. ההתעקשות שלי היא רק על העניין הזה: ישראל צריכה גישה והשפעה ביטחונית לגבי מה שקורה בתוך עזה עם ״רגליים על הקרקע״ (צבא ומודיעין). המצב בו הם ואנחנו חיים משני צדדים של ״גדר פארק היורה״1 וישראל מתנהלת במן עולם פנטזיה כזה בו כאילו אין עזה (למרות שזה ממש פה בחצר), לא יכול להמשך. אבל שלא נבלבל את עצמנו: גם מה שאני מדבר עליו וגם מה שגלנט מדבר עליו זה כיבוש ישראלי של עזה. זה אולי יהיה כיבוש בהסכמה עם ארה״ב/סעודיה, אבל זה עדיין כיבוש. אני ממש לא רוצה שהעם שלנו יהיה עם כובש, אבל הפלסטינים מעדיפים את החלום של מהנהר עד הים, על פני שיפור חייהם, אז (לפחות בינתיים) אין ברירה אחרת. _ 1 תגובה 763023 |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |