 |
אתם משום מה גוזרים מאינטרסים אישיים לאינטרסים לאומיים.
אם זר יתן לי סוכריה בפארק כנראה שלא אקח אותה.
אם חבר יתן לי סוכריה במסיבה אקח אותה.
אם כריש נדל"ן בכנס תמ"א 38 בשכונה שלי יתן לי סוכריה כנראה אקח אותה, ואבין שאני אצטרך להקשיב לשטויות שלו עוד דקה או שתיים לפני שאלך משם.
כל זה אינטרסים אישיים שאני מקבל באופן עצמאי, מודע ולרוב שולט בגורלי. אני בטוח במאת האחוזים שאתם לא בודקים בציציות אם מי שקנה מכם את הרכב יד שניה הולך להשתמש בזה לשוד, או שזה שרוצה לקנות את הדירה שלכם באופן מידי ומוכן אפילו להוסיף עוד 5% - הולך להשתמש בזה כדירת מסתור ליצאניות. אתם פועלים לפי האינטרסים שלכם במסגרת הסביר ובמסגרת יכולתכם לשלוט בסיטואציה.
אינטרסים לאומיים הם לא של יחיד, אלא של לאום. לאום מורכב מיחידים אבל הוא אורגן אחר, ומיליוני הרצונות הקטנים שבו לעולם יתנגשו ולעולם יהיו במחלוקת. במדינות דמוקרטיות עם מסורת ליברלית וברת-פלוגתא יש פתרון יחסית אלגנטי להתנגשות הזו והוא נקרא "בחירות". לעיתים מתווספות לזה מילים כמו "שביתה", "הפגנה", "בית משפט" וכן הלאה. מילים יחסית זרות לציוויליזציה שאנחנו נאבקים בה.
ולענייננו: אני בטוח שאינטרס אישי של רוב תושבי עזה זהה לאינטרס האישי של כל אזרח ברחבי העולם. זה מה שכל אדריכלי הסכסוך מוכרים לנו כל הזמן, ש"קיצונים משני הצדדים מדרדרים את כולם". אז גם בעזה יש "מרכז קיצוני" שרק רוצה שקט. המטרה הלאומית של ישראל היא לא לשחד אף אחד. היא להגיע להסכמה מרצון שתיטיב עם כל הצדדים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש