בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/12/23 18:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, יפה. "חכם לדעתך". אתה כמובן מתכוון לגדי טאוב היום, אביר המלחמה בכוחות החושך של הפרוגרס ולא לגדי טאוב שב-2007 פרסם ספר על המתנחלים ובו הסביר איך המתנחלים מסכנים את המשך קיומה של המדינה. ואז טאוב הצעיר מצא את יעודו בחיים במלחמה באקדמאים פוסט-מודרניסטים מה שאיכשהו הוביל אותו בהמשך לשמש כאסמכתא האקדמית של חבורת האידיוטים שסיפרה לנו איזה נשיא גדול הוא טראמפ ואיך הוא הולך להערים ולהביס את כל אוייבי ישראל בארץ ובתפוצות. במשך שנים רבות לאחר 2007 גדי טאוב שמר על שתיקה בנוגע לאותה מזכרת עוון ספרותית. ורק בשנים הממש אחרונות חזר בו בפומבי מן הרעיונות שהעלה שם על הכתב. אני תמיד תמה על בני אדם המביעים בהתלהבות את התפקחותם מדעותיהם הקודמות ובהתלהבות לא פחותה את בטחונם ברעיונותיהם החדשים וההפוכים. אני אמנם מחזיק בדעה שרק חמור לא משנה דעתו, אבל הניסיון היה אמור ללמד אותם קצת צניעות. אני מנסה לא להסחף עם הסרקזם והציניות הארסית שאימץ גדי טאוב בשנות מלחמתו הארוכה ב"אסמול" הפרוגרסיבי ולהרהר במתינות פילוסופית בהשתנות היחס לאותו איש אשכולות שידו רב לו בכל התחומים. בתחילת העת החדש אנשים כמו לאונרדו דה וינצ'י עוררו הערצה בהצטיינותם בעושר הרחב של התחומים בם עסקו. ד"ר גדי טאוב הוא כוכב טלביזיה, היסטוריון בהכשרתו האקדמית, פובליציסט ואיש תרבות (סופר ותסריטאי). אבל בימינו אנו נוטים לחשוד במומחים רב-תחומיים בשרלטנות. תארו לעצמכם רופא משפחה המתיימר להיות מומחה בכל תחומי הרפואה המוכרים. אין זאת אלא כי בעיות החיים בימינו הולכות ומסתבכות ומתרחקות מהישג ידם של חובבנים כמו בנגביר, אלמוג במלרע, לפיד ומיכאלי. כל זה מעמיד באור נוגה את נהייתם של הישראלים אחרי מנהיגים חדשים ו"נקיים" ביחס לאנשים שכבר צברו קילומטרים בתחום הפעילות הציבורית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב תגובה ארוכה על שתי מלים שכתבתי, ועוד בסוגריים, שאינן עיקר תגובתי. גדי טאוב אינו הנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסור? ביהדות מקובל שאין מזכירים לחוזר בתשובה את עברו. אבל כאשר אותו מומר מתחיל להטיף נגד החוטאים, מותר לגלגל עיניים. מי שמפרסם תגובה באייל אינו רוכש בעלות על התגובות בהמשך הפתיל. זה לא נדיר שמשתמשים בתגובה שאליה מגיבים כוו לתלות עליו מה שרצית להגיד גם מבלעדיה. ואין חובת תגובה על התגובה. כתבת משהו וציטתת את החכם גדי טאוב. הגבתי בכמה מילים על גדי טאוב. לא קשור בעיניך? דלג הלאה. בריאות ושלווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתר על כן. במקרה אתה לא הראשון שכועס עליי בגלל שקרים של ערוץ 14 (במקרה שלך גדי טאוב). מישהו שם אצלכם החליט ש"רעיונות השמאל ספגו מכה אנושה בשבעה באוקטובר". ראשית, אם יש אנשים בשמאל ששחושבים כי בעקבות 7.10 עליהם לערוך ראורגניזיה בדעותיהם, זה לא לגנותם. באופן אישי איני חש כך. מעולם לא חיבבתי את העולם הערבי כציבור וכבר הרבה שנים חשבתי ששאין ברירה אלא לכבוש את עזה מחדש. התפיסה שלי את הנהגת החמאס היא כנוטים יותר לפלילים מאשר לענייני דת. השוואה היא שבנגביר הוא יותר עולם תחתון מאשר איש דת. עם פושעים אינך מנהל מו"מ. אלא מחפש איך לשים אותם מאחורי צוהר ובריח. יחד עם זה היה ברור שממשלה ישראלית תזדקק להצטברות נסיבות שתאפשר את הכיבוש מחדש בדעת הקהל הישראלית. אירועי 7.10 סיפקו את ההזדמנות הזאת. אני גם איני כועס על המנוול על הרומן החד-צדדי עם החמאס ומזוודות הכסף. תמיד חובה עלינו לבדוק כל מוצא שאינו מחייב החרבת ערים ורצח סיטונאי של סבתות ותינוקות. אני משער ששבעיניך, ובעיני שכמותך, מרגע שצה"ל עושה משהו, הוא הופך לנורמה ולא עומד בדרישות של חומרת המצב. בעיניי (וכנראה גם בעיניי רוב העולם) מה שעשה צה"ל בעזה הוא מחריד. ורק הניסיון הממושך של ישראל להכיל את תעלולי החמאס מצדיק אותו. אני רואה את מדיניות הימין (ספציפית המנוול) כטיפשות ולא פשע. הימין מכל מיני סיבות מתעקש לא לראות אתההבדל בין הרש"פ לחמאס. לישראל השמאלית ולרש"פ יש אינטרס משותף לדחות את הקמת המדינה הפלשתינית. השמאל בא לשם מטעמי רדיפת שלום והרש"פ מגיע לשם משום שהוא יודע שההמון הפלשתיני לא יקבל ויתור על "מן הים ועד לנהר". ולכן לששני הצדדים יש אינטרס לדחות את האירוע הזה. החמאס אינם יכולים להיות רש"פ 2. אין להם שום יתרון על הרש"פ בניהול ההחיים האזרחים. היתרון וההבדל שלהם הוא הרדיקליזם של חתירה למגע עם האוייב הציוני. לכן מלכתחילה היה צריך להבין שאין אורך חיים להכלת החמאס. לענ"ד המנוול התמהמה ואיחר הרבה יותר מדי בעניין זה ופספס לא מעט הזדמנויות לעקור את החמאס מעזה. בעיקר, אני חושב מפני שידע שאין לו דרך להתמודד עם שאיפת תומכיו לחדש את ההתנחלות ברצועה. "פשעי" הימין הם במגירה של אטימות וחוסר הבנה. הם אפפעם לא הבינו את המנגנון של יצירת הסכמה חברתית רחבה (וזה שמתבטא בדברי ההבל האיומים המבלבלים בין דמוקרטיה לעריצות הרוב). הימין גם לא הבין מעולם את המנגנון של זכויות המיעוט הפועל מפני שהזכויות חשובות למיעוט ופחות חשובות לרוב. "פשעו" של המנוול היה בכך שנגרר אחרי עגלתם של נעלבים, נקמנים ואוילים חובשי כיפות שחשבו שהזכות לפגוע במיעוט תהיה חשובה לרוב לא פחות מאשר למיעוט. ובכך צעד כסומא בארובה למצב של פירוק המארג הבטחוני הישראלי. ולראייה, איך ברגע שפרצה הלחימה, נשכחו כלא היו כל אותן רפורמות שהיו הו כל כך חשובות, רגע לפני 7.10. הנה כי כן, אתה רואה שבאופן אישי, איני רואה מה בדיוק אני אמור לשנות בדעותיי בגלל שהתגלה מה שתמיד היה ידוע שהערבים אוהבים לשלוח ידם מדי פעם בשוד, אונס ורצח. האם בגלל זה אני צריך להפוך לפסיכופט ותאב דם, כמו כל אותם המעמידים פנים שהפסיכופטיות ותאוות הדם שלהם היא "בטחונית". האם לא ברור לכל בר בי רב שלא חשוב כמה זקנות ועוללים פלשתיניים תרעיב, תדביק במחלות ותפוצץ, זה לא ישנה כלום בהתנהגותו הפלילית של יחיא סינוואר/מוחמד דייף? מה היא בדיוק ההצדקה להתנהגות הברברית הזו שכבר הביא למותם של הגיבור דן קסטלמן ושל שלושת החטופים? ובכן תסלח לי מאוד שאני לא מצליח להתיישר לפי השקרים של ערוץ 14 וגדי טאוב. וגם בעניין המנוול איני יכול לאשר את האקסיומות והמסקנות של טאוב. אני לא חושב שהאשם במחדלי ה-7.10 הוא במנוול, אלא ברצונם הקולקטיבי של ה-64. המנוול צריך ללכת, מפני שהוא הוביל כפרונט את ה-64 ומפני שלכתו הוא חלק מפירוק ה-64. אם רק נחליף את המנוול במישהו אחר, בלי לפרק את ה-64, לא עשינו דבר. ולראיה ממשלת השינוי עם בנט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |