בתשובה להפונז, 20/12/23 21:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טענה שהושמעה באיזה ערוץ טלביזיה היא שברוק הצליח להפחיד את נתניהו ממה שצפוי ב"תמרון" הקרקעי, ואחרי ה 7/10 קשה להאשים את נתניהו על שהוא לא התעלם מהאזהרות האלה ודרש יותר הכנות ממה שהצבא טען שהוא צריך. מובן שברקע כולנו זוכרים שיש מישהו שהתארכות המלחמה משרתת את צרכיו הפוליטיים והמשפטיים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בריק עצמו מאשר את הטענה (בפיסקה האחרונה שם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנוול עצמו, איש הרבה יותר אינטלגנטי ומשכיל מבריק. הדבר האחרון שהוא זקוק לו הן עצותיו. אני עצמי משוכנע שזה חלק מן הקמפיין שהחל וילך ויתגבר ובו המנוול ינסה לנתב את המחדל אל הפיקוד של צה"ל ולהרחיק אותו מעצמו. יש לי תקווה שהפעם הוא יכשל משתי סיבות. ראשית מפני שלשם שינוי הפעם הוא לא לגמרי משקר. חלק מרכזי במחדל היה התפרקות של כוחות צה"ל באזור של חטיבת עזה. האשמת המנוול בעניין זה היא ההיפוך של תסמונת הש"ג. בין רוה"מ לבין מח"ט עזה יש שורה שלמה של קציני צבא בכירים שאמורים לשאת באחריות למחדלים. אי אפשר פשוט לרוץ לקצה הבכיר ביותר של השורה. יש לי הרגשה שלציבור המכור לסחורה של ערוץ 14, האמת אינה נראית אמינה. שנית העם, בפרט "העם" של ה-64, אוהב את צה"ל. אני מקווה, שבדיוק כפי שקרה למקארתיזם בארה"ב, ניסיון לחפש אנשי מר"ץ ופרוגרסיבים בצה"ל יהיה עבור המנוול "גשר אחד רחוק מדי" ויביא את קיצו. מהדהדות באזניי מילותיו של ג'וזף ניי ולץ' (Joseph Nye Welch) שכיהן כיועץ המשפטי הראשי של צבא ארצות הברית שפנה אל מקארתי ואמר לו: "סנאטור. עשית מספיק. האם אין בך תחושת הגינות, אדוני? בסופו של דבר, האם לא נותרה בך תחושת הגינות?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף מקבל(י) ההחלטות שומעים אלופים במי''ל, אלופים לא במי''ל, יועצים, שרים וגם שרות, מחוץ ומבית. וההחלטות על כתפיהם. הטיעון ''מקבל החלטות א' עשה פעולה ב' כי יועץ ג' הפחיד אותו'' לא מהווה תירוץ למהות ההחלטה. אפשר רק לחשוב (בצמרמורת) איך היתה נראית ההיסטוריה אם במלחמת יום כיפור אחרי בלימת הסורים בגולן מצד אחד והימים הראשונים בסיני מצד שני, הדרג המדיני היה אומר לצה''ל ''רגע, בואו נעצור כמה ימים כדי להתאמן על פלישה לסוריה וחציית תעלת סואץ, כי מי יודע מה מכינים לנו שם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שהבאת עם חציית תעלת סואץ לא בהכרח עוזרת לטיעון שלך, לפחות אם להאמין לחלק מהניתוחים שקראתי (סליחה, אין קישורים) לפיהם זה היה הימור מטורף של שרון, שאמנם עמד יפה במבחן התוצאה בגלל תגובה איטית (בתחילה) של המצרים מצד אחד, ולחימה באמת1 מפוארת של כוחות הקרקע מצד שני, אבל אסור לתת לזה לסנוור את עינינו. הצליחה שמה על שולחן הרולטה את את אבדן סיני כולו וריסוק של צה"ל. האם ישראל היתה שורדת? אולי, בזכות נשק שיש לנו רק עפמ"ז2, אבל מי ששם את ביתו כל שולחן הרולטה לא זכאי למחיאות כפיים גם אם ההימור הצליח. כן, אני מודע לכך שבמלחמה יש לקחת סיכונים והשאלה היא בעיקרה שאלת מינון כך שייתכנו חילוקי דעות בעניין. די הרבה מלים בשביל משהו נטול סימוכין, אבל למומחה צבאי בעל שם עולמי כמוני מותר. ____________ 1- בלי להמעיט במה שקורה בעזה, אי אפשר להשוות את הפעילות של כוחות הקרקע מבחינת הסיכון והתעוזה. ואגב זה, למי עוזר הטמטום של דו"צ ושל מפקדים בשטח להתייחס למלחמת הגרילה של החמאס כאל "פחדנות"? הרבה דברים אפשר לומר על המחבלים, אבל הם ממשיכים להילחם נגד צבא עדיף בהרבה, איכותית וכמותית, גם לאחר שספגו אבדות קשות ביותר, וגם כששרשרת הפיקוד שלהם מתפוררת, כך ש"פחדנות" בהחלט לא מאפיינת אותם. 2- כן, איכבוד השר אליהו הוא לא סתם זר, הוא ממש עמי חי זר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת הרגל הראשונה שלך הזכירה לי איך בוש כינה את התקפת ה-11 בספטמבר "cowardly acts". ביל מאהר חטף אז הרבה אש אחרי שהוא אמר שהפחדן הוא בעצם האמריקאים, שמשגרים טילי שיוט ממרחק אלפי קילומטרים, ולא מי שנשאר במטוס שעומד להתרסק לתוך בניין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |