|
No good deed goes unpunished.
מכיוון שראיתם לנכון לסנוט בי על ההריקיין, אנצל את התגובה כדי לתקן טעות חמורה שעשיתי בנוגע למעורבות חא"מ (חיל האויר המלכותי. כך תרגם לוטם את RAF) בקרב על צרפת וארצות השפלה (מאי 1940). לגבי ההריקיין, אשמח להתוודות על הנטיות האנגלופיליות שלי, אלא שהפעם מקור ה"סנוביות האנגלופילית" הוא עמנואל לוטם ולא אני. בשני ספרים שבדקתי ("דנקרק"/היו סבאג מונטיפיורי ו"מלחמת העולם השנייה"/אנטוני ביוור) המטוס האמור נקרא האריקיין. בשני המקרים המתרגם היה עמנואל לוטם שהלך בעקבות הכלל שכאשר מתרגמים מילה לועזית שאין לה תרגום מוכר בעברית משתמשים בתרגום הנוסח בו משתמשים דוברי השפה המתורגמת לאותיות העברית. מאחר וגם הוריקן אינה מילה עברית, לוטם העדיף להשתמש בצורת הביטוי המקורית האריקיין. בכל מקרה מדובר במטוס הוקר הוריקן. וכעת חעונש: הרצאה קצרה על שלושה מטוסים בריטיים אחים, בו זיכיתי אחד מהם בקלונו של אחר וגזלתי ממנו שלא בצדק את תהילת הקרב. מדובר בספיטפייר (נאמר לי שבעברית זה חם מזג), האריקיין והפיירי באטל. קראתי להם אחים, מפני ששלושתם היו מצויידים במנוע החדש מרלין של רולס רויס. בניגוד למה שכתבתי בתגובות קודמות מן הזיכרון, הספיטפייר לא השתתף באופן משמעותי בקרב על צרפת והשפלה. הספיט' שנכנס לשירות ב-1938 היה אביר מתכת משוריין וחמוש בכבדות. כמו יריבו המסרשמיט 109, היה זה הדור הראשון של מה שקרוי מטוסי עליונות אוירית. המנוע החזק ושלדת המתכת עשתה אותם גם יותר קלים ולכן פחות פגיעים ובעלי תמרון משופר. אלא שבשלב זה הספיט' עדיין סבל ממחלות ילדות (כמו בעיית הג'י השלילי) והבריטים התלבטו איך לשלב אותו במערך. בשלב זה (מאי 1940) הבריטים חשבו להשתמש בו כמפציץ ליילי. היו ספיטפיירים בודדים בצרפת ששימשו כמטוסי צילום, אך מעבר לכך הספיט' לא נטל חלק בקרב על צרפת והשפלה. בחלק היותר מאוחר של הקרב על צרפת, ספיטפיירים מבסיסם (דוקספורד באנגליה) השתתפו בקרבות אויר מעל ערי התעלה ורק אז התגלה שזהו בעצם המטוס היחיד שיכול להתמודד עם ה-ME109. ההאריקיין שהיה כבד יותר (חלק משלדתו היתה מעץ) היה סוס העבודה של חא"מ בצרפת. 4 טייסות שלו הועברו לצרפת לפני תחילת הקרבות. ההאריקן התגלה ככבד מדי, פגיע ובעיקר כמי שלא מסוגל להתמודד עם הגובה והמהירות של ה-ME109. ועדיין הוא היה מטוס הקרב העיקרי של בעה"ב. בעת הקרב על בריטניה, 60% מן ההפלות של מטוסים גרמניים נרשמו ע"י טייסי האריקיין (בזמן שהספיטפיירים העסיקו את המסרשמיטים בקרבות אויר, ההאריקיינים זנבו במפציצים הגרמנים הכבדים). הבעיה העיקרית היתה עם האח השלישי, הפיירי באטל, שנועד להיות מפציץ קל. אלא שהוא התגלה כפגיע כל כך שברוב הגיחות למעלה ממחצית המטוסים המשתתפים הופלו. הבריטים נאלצו להוציא אותו משירות קרבי והעבירו אותו לבתי ספר לטיסה ולזירות קולוניאליות נידחות שם לא היו מוצבים מטוסי הקו הראשון. בקיצור הלופטואפה שלט בשמי הזירה בבלגיה והולנד שלטון בלי מצרים. כאשר מטוסי בעה"ב ניסו לסייע לכוח הצרפתי-בריטי שפעל בבלגיה הם סבלו אבידות כבדות שהביאו את הצרפתים לדרוש מן הבריטים להעביר עוד טייסות האריקיין לצרפת. הצרפתים בשלב זה עדיין לא ידעו את חומרת מצבם, אבל המפקדים הבריטים חשו בו מפני שהם ניהלו קרב נסיגה מסודר מול כוחות גרמניים שתקפו אותם. הבריטים סרבו להעביר טייסות נוספות לצרפת, מפני שחששו (מן הסתם בצדק) שישארו ללא הגנה אוירית מספקת בקרב על בריטניה. כדי להבין עד כמה מופרך הרעיון שהפצצה מן האויר של הבריטים יכלה לשנות את פני המערכה, אזכיר עוד פרשייה אחת. לאחר שדיוויזיות השריון של הגרמנים צלחו את המז בכל שלושת ראשי הנחיתה, הצרפתים בקשו מחא"מ לפוצץ מן האויר את הגשרים על הנהרות בדרכם של טורי השריון הגרמני כדי לעכב את התקדמותם. לא זו בלבד שהבריטים לא הצליחו לעשות זאת, הם גם ספגו אבידות כבדות בניסיון. למערכה הזו היה צד מודיעיני. הנספח הצבאי ההולנדי בברלין הזהיר מראש את ההולנדים והבלגים על הפלישה שעומדת להתרחש. למעשה אנשי המודיעין הצבאי הגרמני אוייבי הנאצים העבירו את האזהרה שבועות מראש, לא רק לארצות השפלה אלא כנראה גם לבריטים. הבעיה היתה שההולנדים והבלגים לא עשו עם האזהרה דבר, ואפילו לא התירו לצרפתים להתפרש בשטחן לפני שהגרמנים פלשו ממש. מה שמזכיר לנו שגם כאשר יש התראה מודיעינית, חשוב מה עושים איתה. השאלה מה היה קורה אילו הכוח הצרפתי-בריטי היה מתפרש לאורך קו דייל-ברדה, מתחפר בו ומאפשר לכוחות הבלגיים וההולנדיים לסגת באופן מסודר אל מאחורי הקו הזה, היא שאלה תאורטית טובה. אילו כל הכוחות האלו (להזכיר, כל החלק האיכותי והממוכן של הצבא הצרפתי), היו במצב טוב כאשר טורי השיריון הגרמני התחילו את אבחת המגל, יתכן שהיה אפשר לבצע "נס על המארן" שני, כאשר כוחות בעה"ב אוגפים את הגרמנים מצפון ומדרום. בפועל הסיכוי לכך קלוש. ההולנדים, בלגים והבריטים לא שתפו פעולה עם הצרפתים והצרפתים לא היו מסוגלים להביא עצמם להודות שהם זקוקים נואשות לשת"פ הזה. כאשר הטנקים הגרמניים הופיעו באיזור אמיין (צפ' צרפת) ואח"כ אבוויל (בואכה התעלה) מפקדי הארמיות הצרפתיות החלו לקרוס. ניסיון לתאר את המערכה על צרפת וארצות השפלה כמערכה שהיתה תלוייה על קרן הצבי של המזל, הוא טענה מאד מרחיקת לכת. אגב טעיתי גם בנוגע לספר על מידווי. יש ספר על מידווי (של פושידה ועוד מישהו) שנכתב מנקודת המבט היפנית, אלא שלא קראתי אותו אלא את הספר מלחמת העולם השנייה של אנטוני ביוור שהקדיש חלק שלם לתיאור הקרב. קרב מידווי היה באמת כפי שדב תאר קרב שתוצאותיו היו תלויים על חוט השערה ולדעתי העדיפות המודיעינית של ארה"ב היא שהכריעה אותו. הקרב הזה, שלמיטב זכרוני היה הקרב הימי הגדול האחרון עד עתה, היה קרב מכריע בזירה הפאסיפית. היפנים לא הצליחו להשלים את אבידותיהם בקרב זה (4 נושאות מטוסים גדולות וסיירת כבדה אחת) ומעתה היה מדובר במערכה חד צדדית בה ארה"ב תקפה את האימפריה היפאנית.
|
|