בתשובה לדובי קננגיסר, 07/07/02 15:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשהגרושה תסכים שאין זו זכותה להתגרש, כשהאם החד-הורית תסכים שאינה זכאית לקצבה כי היא עשתה את זה לעצמה, כשקשישים שלא דאגו לעצמם לקרן פנסיה יסכימו שזבש''ם, אז אסכים גם אני שלחרדים אין זכות למשפחות ברוכות ילדים. בינתיים הורים רוצים ילדים, וזה לא עניינה של המדינה למה ואיך. החרדי לא שונה מהאם החד הורית, אלא בזה שזו מוכרת לך יותר מהרחוב שלך. לחרדי לא התפלק ילד, הוא רצה בו. בכולם. וכן, הוא הסכים לחיות בצמצום, זה לא משתנה אפילו עם קצבת המדינה. חוסר אמצעים איננו סיבה לא להביא ילדים. אם המדינה רוצה (והיא לא) שתפסיק את התמיכה לכולם. כל עוד היא מוסרית ודמוקרטית, היא תסייע לכולם בצורה שווה. שווה, זה אומר יחסי. יחסי, זה אומר שמשפחה עם יותר ילדים תקבל יותר סיוע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או שאת לא מבינה, או שאת עושה את עצמך שאת לא מבינה. מדובר על השאלה של התוספת השולית לילד, אם היא תגדל (כמו בחוק החדש) או תקטן (כמו שההגיון החילוני/חולני אומר). בכל מקרה הקצבה כולה תגדל עם מס' הילדים. הסטודנטים למדעים מדויקים (גיקים) כאן ינסחו זאת: כולנו מסכימים שגודל הקצבה צריך להיות פונקציה עולה של מס' הילדים, הויכוח הוא על פרטי העליה הזאת. אני מציע: K = C * log(N+1) כאשר K היא הקצבה, N מס' הילדים ו C הוא קבוע עליו אפשר יהיה לריב בכל הסכם קואליציוני.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |