 |
העלית בתגובתך כמה נקודות שעל רובן איני חולק. בכלל, איני חולק על הצורך לתעד את מעשי הזוועה בפוגרום של 7.10 ולערוך את העובדות באופן שיבטיח את מקומן בהיסטוריה. אני גם לא חולק על הצגת החומר בפני קובעי דעת הקהל בחו"ל.
הטענה שהעליתי נוגעת לנושא שבעיניי הוא החשוב ביותר ואליו לא התיחסת. כל מי שמשקיף על הציבור הישראלי מבחין מייד שמדובר בנמר עשוי מזכוכית. הצורה המופקרת והאינפנטילית שבה מתבטאים קרובי החטופים, מעידה היטב על זרמים של אנוכיות, אנרכיזם, סקטוריאליזם והתפרקות.
הזכרתי את פרשת דיר יאסין מ-1948, שבה הפלשתינים העלו והפריזו במקרה בו אנשי אצ"ל ולח"י בשירות צה"ל הרגו כ-100 אזרחים בכפר הערבי ליד ירושליים. התוצאה העיקרית של הפרסום הרועש של הפרשה היה הפחדה של האוכלוסיה הפלשתינית שגרם לרבים שם להמלט מן הארץ.
וככל הידוע לי באוכלוסיה הפלשתינית של 1948 לא היתה מחצית שעוד לפני ארועי מלחמת 48 חשבה על רילוקיישן כעתיד המועדף עליה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש