בתשובה לדב אנשלוביץ, 30/11/23 20:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי שום דרך לענות על השאלה בלי שאני יודע מה האלטרנטיבות, אבל אני רוצה לפתוח ולהגיד שבשורה התחתונה אני לא רואה שום פתרון סביר, ובאמת חושש שהרעיון הציוני הגיע לסוף דרכו. עכשיו, אחרי שכתבתי בשורה הראשונה את השורה האחרונה, לא איכפת לי ללהג מעט. אם איזה גוף חיצוני יסכים לקבל מנדט בן כמה שנים, ואם אותו גוף יהיה פחות או יותר מקובל על ערביי עזה (אחרת חבל"ז), כלומר יורכב בעיקר מממדינות ערביות, זה נראה לי הפיתרון הרצוי, במיוחד אם במקביל ייעשו גם צעדים בכיוון פתרון הבעיה עם הרש"פ, או ליתר דיוק עם ערביי הגדה - מה שלדעתי יהיה הכרחי כדי להשיג את הסכמת אותן מדינות, זה לטעמי רק בונוס (לטעמך, אני מניח, זה מחיר כבד), ואם זה יכלול גם מימוש של איזה וריאנט של מה שהוצע בשעתו לעראפת ע"י ברק והסתייים רע מאד, ככל שנוגע לי - מה טוב. זה הסיכוי היחיד שאני רואה להתפתחות של משהו בר קימא באזור. כן, אני מכיר את המשפט שמיוחס בטעות לאיינשטיין על הטמטום בחזרה שוב ושוב על מה שנכשל, ומכיר גם את "שבע יפול צדיק וקם" אבל אני נסחף. אחרי עשר-עשרים שנה, ניתן יהיה לעבור למשטר עצמי חצי עצמאי, בדומה למה שנעשה כרגע בשטחי הגדה ואולי אפילו למדינה פלשתינאית עצמאית כמעט לגמרי (כמעט, כי היא חייבת שלהישאר מפורזת ולישראל תהיה שליטה מסוימת על כך). לצערי אני חושש שהתסריט הזה לא ריאלי, כי קשה לי לראות איזו מדינה תסכים להכנס למיטה כזאת ולשלם בדם חייליה עבור מקום שאין לו שום ערך, אפילו תמורת כורים גרעיניים, טייסות של F35, פתיחה של סניפי חב"ד בכל עיר או כל צ'ופר אחר (אולי מלבד העברת השליטה בכל ירושליים המזרחית, כולל הר הבית, לידי מי שיסכים לנהל את עזה - רעיון ישים1 בערך כמו הגירה של כולנו למאדים). אם השאלה היחידה תהיה אם מי שישלוט בעזה תהיה הרשות או מדינת ישראל, ואני משער שזה בעצם מה שאתה שואל, בהנחה שהרש"פ תרצה בכלל קבל לידיה את עזה. התשובה שלי היא שאי אפשר לענות על השאלה בלי לדבר על הסכסוך עם הפלשתינאים כולם, כלומר הרעיון של הפרדה בין עזה לבין הגדה צריך לנפוח את נשמתו ועד השגת הסדר כולל עם הרש"פ - או גוף אחר שיחליף אותה בגדה - אין ברירה אלא להישאר שם, עם כל הצער שבדבר וה"מחירים" שנצטרך לשלם. מסירת עזה, כולל הכל, לידי הרש"פ במצב העניינים של היום היתה אפשרית, לטעמי, אילו הרש"פ היתה פופולארית בקרב ערביי הגדה, אלא שאפילו הם, שיכולים להשוות את מצבם למצב העזתים, מגלים אהדה רבה לחמאס, מה שאומר שחלום ארץ ישראל השלמה עדיין חי ובועט בכוח בקרבם לא רק כאידיאה אלא כתוכנית פעולה. בתנאים האלה, רב הסיכוי שהגדה כולה תהפוך לעזה ולא שעזה תהפוך לגדה. מטעמי סימטריה זה הזמן לכתוב את השורה הראשונה: הפסימיזם שמלווה אותי כל חיי הגיע, מעניין למה, לשיא של כל הזמנים כך שאין להתייחס לשטויות שלי ברצינות. ____________ 1- בעניין זה זרקתי פעם בהערת רגל פתיון שאיש לא נגס בו כך שהוא נשאר, וכנראה יישאר, עלום לנצח. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |