 |
בטווח הקצר והבינוני, ישראל צריכה לדאוג ככל יכולתה שלא יתבסס שוב בעזה כוח שיכול ורוצה שוב לאיים על ישראל. את זה צריך לעשות במידה לא מוגזמת של הקזת דם לחיילי צה"ל, ובמידה לא מוגזמת של אסון הומינטרי לעזתים (ולו כדי לא לדפוק את הטווח הרחוק). ברור לי שאני מבקש פה שלושה דברים שנוטים לסתור זה את זה, אז צריך למצוא איזשהו איזון, ולדעת שאף יעד לא יושג במלואו. אני מניח שהדרך היא איזשהו תמהיל של שליטה בטחונית ישראלית, ולו באמצעות הפצצות ותצפיות (כלומר, אולי בלי כוחות על הקרקע בתוך הרצועה, אבל אני לא בטוח); כוחות מקומיים, שיכולים אולי להיות מטעם הרשות; וכוחות בינלאומיים.
בטווח הרחוק, ועכשיו אני מפנטז, ישראל צריכה להציג מודל של חיים משותפים טובים עם ערבים, ולא רק נסבלים, ולהתחיל עם הערבים שבתוך ישראל הריבונית; לדעתי רובם בשלים לכך מבחינת תודעתם (יותר מדי מהיהודים בישראל לא בשלים לכך, שלא לומר עוינים במפורש את הרעיון, אבל השאלה שלך מעמידה פנים שאני לוחש על אוזני השלטון, אז אני מבקש ללחוש על אוזני שר החינוך, התרבות והספורט1). אם נצליח בזה, המודל יקרין החוצה לפלסטינים ביו"ש ובעזה; ואז מה יהיה המשטר והריבונות שם פחות משנה.
1 ובכוונה פירטתי את כל השלושה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש