|
שום דבר ממה שכתבת לא סותר משהו שאמרתי. זה נכון שהרשות הפלסטינית יכולה/עלולה להשתנות, כמו שההנהגה הישראלית יכולה/עלולה להשתנות. הרבה דברים יכולים או עלולים להתרחש ומרחב האפשרויות הוא אינסופי.
״פלשתינאים יכולים לשנות את האידיאולוגיה של ההנהגה שלהם״
עם כל זה שמרחב האפשרויות הוא אינסופי, יש דברים שסביר יותר שיקרו מאשר אחרים. הסיכוי להחליף את ההנגה הפלסטינית במשהו טוב יותר הוא פחות סביר משאפשר יהיה לעשות זאת בצד הישראלי.
הפלסטינים חיים בדיקטטורה. זה מכשול קטן שכזה שיכול למנוע שינוי הנהגה ברשות והוא לא קיים (בינתיים/עדיין) בישראל. ישראל היא דמוקרטיה ואת הנהגתה אפשר להחליף בקלפי. הרשות הפלסטינית היא הנהגה מושחתת ודיקטטורית שיש כבר סימנים שהעם הפלסטיני לא ממש מעוניין בה (ושלמרבה הצער המתחרה הריאלי לה זה החמאס). איך המצב ביש הזה אמור לעודד לגבי צפונות העתיד?
״אני לא מאמין שהמציאות לא יכולה להשתנות״
גם אני לא מאמין שהמציאות לא יכולה להשתנות. אי אפשר לגזור ממה שאני כן אומר (תהליכי שלום כנים הם בלתי אפשריים עם ההנהגה הנוכחית של הפלסטינים) את מה שאני לא אומר (המציאות לא יכולה להשתנות).
״עושה ככל יכולתי על מנת שהיא תשתנה לטובה״
המנעות מביקורת על הרשות הפלסטינית לא תשנה את המציאות לטובה וביקורת על הרשות הפלסטינית היא לא ״לנהוג אחרת״ מהרצון והניסיון לשנות את המציאות לטובה. הייתי שמח לשמוע יותר שמאלנים, יותר אנשי שלום ויותר ליברלים מדברים נגד הרוח ה(מאוד) רעה, ההצהרות המבחילות, המדיניות מערערת היציבות והאידיאולוגיה הנוראית שמגיעה מהרשות הפלסטינית, אי שם בתוך הרטוריקה הבלתי מתפשרת שלהם (והלפעמים מוצדקת) כנגד מדינת ישראל וממשלתה. הסיפור הטראגי של הסכסוך הישראלי-ערבי הוא לא תוצאה (רק או אפילו בעיקר) של המדיניות הישראלית. כפי שאמרת, זה תלוי בין השאר בפלסטינים (וההפך, כמובן).
|
|