 |
|
 |
||
|
||||
 |
מישהו בכל זאת צריך לשים על השולחן האיילי את 'החלק השוביניסטי של "מה הילדות האלה מבינות"'. זו נקודה מעניינת, שלמיטב הבנתי אין לה בדל ראייה (אין קבוצת בקרה של תצפיתנים בנים, נכון?), אבל אינטואיטבית היא נראית סבירה מאוד. זה לא רק שבהיותן נשים הן נתפסות כפחות מבינות, אלא יותר ספציפית הן נתפסות כנוטות לדאגנות-יתר, שלא לומר היסטריה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך. אלו הגברים שנוטים לשאננות ול"סמוך, יהיה בסדר". הצגת הנשים כדאגניות היא מתוך נקודת המבט הגברית שלוקה בהערכה עצמית מופרזת. האגו הגברי טח את עיניהם מלראות. הנשים מאוזנות יותר. העדפה מתקנת לקצינות בחמ"ן עכשיו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חררמפף (אבל הרחבתי קצת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אופתע אם באמת, סטטיסטית, נשים מעריכות סיכונים יותר מגברים. בטח היו על זה מחקרים. אם כן, כדאי אולי לנצל את זה ולשאוף ליותר נוכחות של נשים בכל דרגי ההערכה המודיעינית. לא מספיק אחת מעשר: אישה יחידה בחדר הישיבות, גם אם היא באמת יותר דאגנית מעמיתיה, תיטה באופן טבעי לדכא את זה, כדי לא להוכיח-לכאורה את מה שממילא חושבים עליה לשלילה. צריך להתקרב לחצי (ואולי לעלות משם). חוץ מהתרומה המגדרית לחשיבת-קבוצה, אני משער שיש לה גם מרכיב גילי. אני תוהה אם גם מנצלים מספיק מודיעימניקים בדימוס, כולל אחרי גיל המילואים, לתרום את דעתם, בעיקר כאלה שכבר חוו מחדלי הערכה1. 1 ואם לדחוף את הפלאג שלי נגד "מסקנות אישיות", גם ובעיקר כאלו שגרמו למחדלי הערכה. להעיף אותם זה הפסד מצער מאוד של ניסיון שנקנה בדם, שגם אם זה דם של אחרים הוא נחרט חזק. כמובן צריך לקחת בחשבון שהם עלולים להיות מוטים לכיוון הזהיר (או אפילו רק להיחשד ככאלה, מה שיקטין את האימפקט שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים מנהלות השקעה בני''ע טוב בממוצע מגברים. תחום שבו ניהול סיכונים הוא החלק החשוב ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא בדינמיקה שהיתה שם, ובהחלט ייתכן ששוביניזם גברי היה חלק מהבעיה, אבל מה שהתצפיתניות אמרו לקצינים שלהן לא עשה יותר מדי רושם כי העובדות האלה היו ידועות לכל הדרגים, אלא שהן קיבלו את הפרספקטיבה ה"נכונה" (אבוי כמה שהמרכאות האלה דרושות) ע"י הדרגים שראו את "התמונה הכוללת" - והתמונה כללה עוד "עובדות" שהתצפיתניות לא הכירו. הציפיה שקצינים מקצועיים שמתמחים בשטח הזה שנים יתרשמו מזה שאיזה חייל/חיילת עם נסיון צבאי של חצי שנה מספרים להם בהתרגשות משהו שאותם קציניים מכירים ויודעים כבר הרבה זמן, ובכן, זאת לא ציפיה הגיונית במיוחד, עם או בלי שוביניזם. אתה מכיר את התופעה שמישהו חדש - למשל כאן באתר - מגיע עם בשורה (בד"כ בספירה הדתית/לאומית) שאמורה לפקוח את עינינו, בעוד שלמעשה הוא חוזר על מה שניטחן כאן עד דק? אותי זה לא פעם מרגיז, בבחינת "הוא/היא באמת חושב/ת שלא שמענו את זה אף פעם"? אני משער שאותם קצינים הרגישו משהו דומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |