 |
היום חיילי מג"ב "נטרלו" נערה פלשתינאית שעטפה עצמה בדגל החמאס ולא נשמעה להוראות. צה"ל טוען שנמצאה על הגופה סכין.
מבחינה מוסרית אין ברירה אלא להתייצב לצידם של חיילי מג"ב. לא היינו שם ואיננו יודעים מה חשבו החיילים בנקודה. מה ראו, מה היה גודל הסכין, מה הפחיד אותם ומה הניע אותם. אי אפשר בכלל לדון את החיילים מן העיתון.
הצד השני הוא מה שגדי אייזנקוט אמר: אנחנו לא רוצים שחיילי צה"ל יחסלו כל ילדה שמנופפת במספריים.
וכאן אנו מגיעים לנקודה שאני רוצה לעמוד עליה: החשיבות של מי הם המפקדים. אם המפקדים הם כמו אייזנקוט שחשוב לו שחיילים ישמרו על רמה אנושית גבוהה או איזה מטומטם עם כיפה כמו בנגביר שרץ לחלק מדליה לכל מי שהרג ערבי.
אנו יכולים לשרת בצבאו של אייזנקוט, גם אם איננו יכולים להיות אחראים לכל מה שכל חייל יעשה בצבא הזה. איננו יכולים לשרת בצבא של בנגביר, משום שאיננו יכולים להיות שותפים לשומדבר שהצבא הזה עושה, גם אם רוב הדברים מקובלים עלינו.
אין כאן בכלל שאלה של אנרכיזם או החלטה אישית. זו שאלה של החלטה קיבוצית של סקטור חברתי שלם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש