|
||||
|
||||
ההבדל הקטן בין היום לבין לפני 40 שנה (נניח לפני תקופת האינתיפאדה הראשונה) הוא הטכנולוגיה. אז באמת האבנים, הבקתבים והרובים פגעו בחיילים. היום כפי שאנחנו רואים לא חסרים טילים חרף המצור. משאיות הומנטריות ואונר"א יהיו תמיד. דלק יהיה תמיד. כל אלה יובילו להתחמשות - תמיד. האיום הוא על שגרת החיים שלנו, על האזרחים, על הכלכלה. |
|
||||
|
||||
למה "לפני" האינתיפאדה הראשונה. האינתיפאדה הראשונה ציינה את סוף תקופת 30 השנים שציינתי. היו אבנים. רובים לא היו, או כמעט לא היו. והסיבה שלא היו אינה שבאותה העת הרובה כנשק טרם הומצא, אלא שלא אפשרנו לאויב להצטייד בו, והיום ניתן לא לאפשר בדיוק כמו אז. ביו"ש יש היום המון רובים. אבל את רוב הרובים אנחנו ספקנו, ובגלל הסכמי אוסלו האסוניים והקמת הרשות הנאלחת, גם לא שמרנו די מכניסת רובים נוספים. ברור שבעתיד דרוש גם שם בדק בית. איך לחש נתניהו באזניו של כדורי: בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים1 ונתנו את ביטחוננו בידי אחרים. לא מכחיש השואה צריך לשמור עלינו "בלי בגץ ובצלם" אלא אנחנו עצמנו צריכים לשמור על עצמנו. 1 ואני מניח שהאירוע הנורא האחרון בוודאי הזכיר לנו מה זה להיות יהודים. |
|
||||
|
||||
האינתיפדה הראשונה התחילה ב-1987, שזה 20 שנה אחרי מלחמת ששת הימים ולא 30. |
|
||||
|
||||
תקופת 30 השנה של שליטה מליאה בעזה עליה דברתי כללה גם את האינתיפאדה הראשונה שהתבטאה בהפרות סדר ללא שימוש בנשק חם. דברתי על התקופה שמאז מלחמת ששת הימים ועד נסיגת אוסלו ב 1995. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |