בתשובה ליהונתן בר, 18/10/23 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון. צ'מברלין לא היה מנוול. כאשר ראשי המפלגה שלו (השמרנית) דרשו ממנו להתפטר. הוא הניח את המפתחות. למען האמת השמרנים רצו למנות לרוה"מ את הלורד האליפקס (שהיה עוד יותר פשרן מצ'מברלין). כאן צריך לרסן קצת את ההתלהבות. צ'מברלין הרגיש עייף וחולה ולא התנגד לוותר על המשרה (כעבור זמן קצר אובחן כחולה בסרטן ומת כעבור חודשים מספר). צ'רצ'יל הספיד אותו במותו במילים "מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם – אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי." באותו זמן התנהל המו"מ להקמת ממשלת אחדות לאומית והשותפים לא אהבו את האליפאקס. לורד האליפאקס הרגיש שאינו מתאים למשרה. צ'מברלין הודח בשל כישלון מדיניות הפיוס. החלפתו תושם לקלס אם במקומו ימונה אדם שתמך במדיניות זו עוד יותר מצ'מברלין. הוא סרב למשרה. לכן לא נותרה ברירה אלא למנות את צ'רצ'יל שאפאחד לא אהב אותו, אבל כנראה לא שנאו אותו מספיק כדי להתנגד למינויו. מה שלומדים מן הפרשיה הזו הוא ששום דבר ממנה לא קיים אצלנו. חברי הליכוד לא דורשים את הדחת המנוול והוא אינו מסכים להניח את המפתחות. גנץ ואייזנקוט לא התנגדו לישיבת בנגביר-סמוטריץ בקבינט, האם הם היו מתנגדים לממשלה בראשות יחריב לוין, סגן ראש הממשלה? לדעתי אפילו אין כאן אנלוג לכישלון מדיניות הפיוס. האם היה איש בכיר בליכוד שקידש מלחמה על מדיניות הכלת החמאס של המנוול, כפי שעשה צ'רציל ב-39-40 למדיניות הפיטס של צ'מברלין-האליפאקס? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |