 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפורו של מנחם גידה שמספר איך דפק את ראשו בקיר הקונספציה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאמ"ן אסף הרבה יותר מידע על אימוני החמאס מאשר החק"ב שציטטת. במודיעין להבין מה אתה רואה לא פחות חשוב ממה אתה רואה. אני בטוח שהחק"ב כתב, שלח ותייק אצלו מכתב למפקד אוגדת עזה או אלוף הפיקוד או שרהב"ט או רוה"מ בזו הלשון: "הצטברו אצלי סימנים כי החמאס מתכנן מגה פיגוע בעוצמה גזרתית בתוך שנתיים/שנה/חודש/יממה". הוא יוכל להציג מכתבו זה בפני ועדת החקירה. ועדת חקירה על השאלה מדוע בישראל כולם עושים עבודה של מישהו אחר כנראה לא תהיה. מה ששם את כל הדיווחים של אחד שיודע ואחד שהאזין ואחד שהזהיר במקומם הראוי היא העובדה הבאה: ב-7.10.23 בשעה 06:30 היו בגזרת הגדר כוחות רגלים ושיריון שבתנאים אידיאלים יכלו לחסל את הכוח התוקף/פורע. הכוחות האלו התגלו כדינוזאור: ענק עם מוח של ציפור. מישהו בנה את ביטחון גזרת הגדר על ההנחה שתהיה התרעה לפני פעולה גזרתית. אותו מישהו לא הכין הכוחות לפעול ללא מודיעין או שהכין אותם באופן לא נכון. מישהו הוציא כוח משמעותי מן הגזרה ללא הידוק החגורה של אלו שנשארו. לאחר דילול הכוח בגזרה מישהו הוציא רבים מדי לחופשת שבת/חג. לא רק שהחפ"שים הוצאו לחופשה, מישהו דאג גם לקצינים הבכירים והותיר את הכוח שנשאר באוגדה בפיקודם של סג"מ לא קרבי ואחמ"שית של תצפיתניות. המקור שלך (קשבנו המתנדב) צודק כאשר הוא מאשים את הקונספציה. לכך צריך להוסיף שכאשר משהו רקוב בממלכת דנמרק, גם הקונספציות יוצאות רקובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי היום בשבעה של סמ”פ שנהרג בקרבות של שמחת תורה. אבא שלו אומר שהיחידה שלו שנשארה על הגבול שחררה הביתה לחג כחצי מהכוח ביחס לימי החול. זה אומר שצה”ל התיחס לגבול רצועת עזה כמו לבסיס אימונים ולא כמו לקו גבול עוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לחזק את דבריך אוסיף את הסיפורים על הבוקסרים והפיג'מות.(כמובן שגם חיילים בקו החזית צריכים לישון. רק לא כולם בבת אחת). העניין הזה מלמד על בעיה מבנית, מפני שכלום לא נלמד והוטמע מפרשת גלעד שליט, שנחטף מטנק שכל חייליו ישנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד חיזוק לדבריך הקצינה במוצב שנכבש. "חתירה למגע" היא התנהגות בלתי טבעית וכדי לטפח אותה אצל חיילים נדרש אימון קרבי רב ונסיבות בהן החייל הוא חלק מקבוצה לוחמת. עם זאת קצינה נושאת נשק המתחבאת מתחת למיטה ומתעסקת עם הטלפון שלה, יש מקום לברר מה היא עושה במוצב הנמצא על הגדר ועוד מוצב שכפי הנראה לא ממש בעיה לחדור לתוכו. זה כמו להציב על כלי שיט, חייל שאינו יודע לשחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון. אלה 20 האגורות שלי (מנקודת מבט של הדיוט גמור בענייני צבא וביטחון): הניתוח שלי חורג מהשפה הצבאית מקצועית / הפרשנות הביטחוניסטית. יש פה איזה זרם עומק ואני לא חושב שהבעיה היא (רק) של צה״ל. ועדת חקירה לדרג המקצועי בצבא תהיה טיפול בסימפטום. דעתי היא שבעיית הקונספציה היא לא רק עניין טכני/מקצועי נקודתי של צה״ל. זאת מחלה כללית של החברה הישראלית. הגדר הזאת סביב רצועת עזה, עם כל הטכנולוגיה והחיישנים, היא כמו הגדר ההיא בסרט הראשון של פארק היורה1. תחושת ביטחון כוזבת שמגובה בהצהרתו של ג׳ון האמונד - ״We spared no expanse״. בנוסף להסתמכות המוגזמת ב״פתרון״ הטכנולוגי לצרותנו, יש גם חיבור למציאות כוזבת בה הציבור הישראלי הכניס את עצמו אליה ש״אנחנו כאן״ והם ״שם״ מאז ה״התנתקות״. אבל אז זה קורה. נראה שאפשר לכנות את ההתנתקות לא רק כפעולה צבאית של הזזת כוחות אלא גם כ״התנתקות רגשית״ של החברה הישראלית מרצועת עזה. שמנו איזו גדר וזהו - מה שבצד השני זה עולם אחר. אירגון טירור רצחני השתלט על אוכלוסיה של מליונים כמה קילומטרים מהבית שלנו? מה קשור אלינו מה שקורה בצד השני של גדר הקסמים אחרי שיצאנו מה״שם״? מה לנו ולזה? זבש״ם שם בעולם האחר שבצד השני. אז ברור שהתוצאה של הסנטימנט (הכנראה בלתי מודע) זה שלא צריך להשקיע יותר מידי בשמירה סביב הגדר. ההם בצד השני חיים בעולם שלהם ואנחנו אפילו עושים להם שם פיצוצי הזהרה כל כמה שנים. כאילו ההתניה הקלאסית של פבלוב זה כל מה שצריך כדי לאלף את ההם שבצד השני. הגדר המשוכללת, המודיעין עם הטלסקופים שצופים בעולם בצד השני ומילת הקסם ״הרתעה״ זה כל מה שצריך. אז עכשיו, אחרי שאירגנו לעצמנו את כל מה שבנאדם צריך בשביל ״ההתנתקות״, העולם בצד השני הופך להיות קצת כמו עולם פנטזיה בראש שלנו. לא משהו שנמצא לנו כמה קילומטרים ליד הבית. במצב כזה רק רואי שחורות פרנואידים שרק חושבים על ״התסריטים הגרועים ביותר״ יכולים לחשוש. פסימיים כאלה עם סיוטים בלילה על ״Grumkins and snarks״ שתוקפים אותם מהצד השני. אז נכנסים לשיגרה משועממת של ריצה לממדים בגלל טילים פה ושם, אבל זה כל מה שיכול להתרחש בכאן. כי הם שם. חשבנו שעזה ומה שקורה בה זאת לא הבעיה שלנו2 - זאת הסיבה שמשקיעים בשמירה על הגדר עם פחות כוח אדם ממה שצריך וזאת הסיבה לקונספציה השגויה. ____________ 1 אוי ויי. התחלתי לדבר על פוליטיקה בין לאומית עם רפרנסים מוזרים לסרטי הוליווד לא קשורים. רק חסר שאתחיל למשוך באף, בזמן שאני מדבר, ואהפוך להיות Slavoj Žižek. 2 התופעה הזאת היא בעיה כללית בחברה הישראלית. גם בלי קשר לענייני ביטחון וההתמודדות עם האויבים שלנו. החולי הזה קיים גם פה אצלנו בפנים במדינות השונות שבתוך המדינה. למשל היחס של הציבור החילוני למערכות החינוך הדתיות של הציבור החרדי. עניין שונה לחלוטין אבל אותו סנטימנט - אנחנו חיים בתת מציאות פרטית ווירטואלית במנותק מהעולם שסביבנו. מה לזה ולנו? הם ״שם״ ואנחנו ״כאן״. עד שגם הבעיה הזאת תפרוץ בכל הכוח את הגדר התרבותית ואנחנו נופתע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג׳ק קאר שואל את Samuel M. Katz איך יכול להיות ששירותי המודיעין הישראלי, עם כל ההילה סביבם, הצליחו לפספס. הסתמכות מוגזמת על טכנולוגיה והעדר ״עיניים ואוזניים״ בתוך רצועת עזה. החומה שבנינו סביב עזה היא לא רק החומה הפיזית ולא רק במובן הקונספטואלי של אנחנו כאן והם שם, אלא גם חומה מודיעינית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |