 |
4. אני לא מבין למה חשבת ככה, ואולי כאן טמון ההסבר לפער ביננו. מילא, המחבלים היו מבוצרים בכמה בתים מוגדרים, או בחדר האוכל. אבל בסיטואציה שנוצרה, כשהם בכל מקום, ממלכדים מבנים וגופות(!), מחזיקים בני ערובה (או שלא, מי יודע), בשטח מאד לא סטרילי בו הם יכולים להגיע (ומגיעים) מכל כיוון, בלי חזית ובלי עורף, כשלאף אחד באף דרג אין ממש מושג מה בדיוק קורה? לכך התכוונתי ב-"גם חיילי צה"ל הם רק בני אדם". ברור שיהיו נפגעים וחללים.
אני לא חושב שאבדות צה"ל, גם לא מהיחידות המובחרות וגם אחרי שמניחים בצד את המיקרים (הרבים!) בהם החיילים אפילו לא ידעו שזו הסיטואציה בה הם נמצאים, מעידות על כך שהכוח הלוחם היה כוח עילית יוצא דופן. בעיקר לא כשיש את כל הדוגמאות הנגדיות, כמו כיתות הכוננות שקיבלו התראה מאד קצרה, הספיקו להתארגן בזריזות, והצליחו להדוף לחלוטין ללא אבדות או נפגעים מצידם, את הכוח התוקף מהיישובים עליהם הם שמרו. בכיוון ההפוך: אתה חושב שכיתת הכוננות של קיבוץ מפלסים הייתה הודפת בכוחות עצמה את סיירת מטכ"ל, לו היא זו שהייתה מוציאה לפועל את הפשיטה על הקיבוץ? ה-clusterfuck התרחש בעיקר בשל ההפתעה, ואחריה הכאוס, לא בגלל עוצמתו של חמאס.
כל העניין עם התואר "דחליל" (שאני רק אימצתי, לא טבעתי) הוא בכך שהחמאס הפתיע בכוונותיו ולא ביכולתיו, ושמדובר באירוע שהיה אפשר למנוע או לפחות למזער בשלושה סדרי גודל רק באמצעות היערכות סבירה בנושאי האבטחה, התקשורת ותחזוקת כוחות בכוננות מתאימה. והיה צריך לעשות זאת בלי קשר להתראות מודיעיניות ספיציפיות. חמאס לא התגלה כאן כאיזה כוח צבאי to be reckoned with, אלא רק חשף את עצמו כגוף רצחני וברברי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש