 |
נקודה נכונה. אבל אתה טועה בהשלכה לעתיד.
א. ההפרטה של החברה הישראלית, שעליה אתה מצביע, אכן לגמרי כאן. הביטוי חוסן לאומי נשמע הרבה בימים אלו. יאמר שלישראלים יש כנראה מושגים מאד משונים של מה זה חוסן לאומי.
ב. מה שהחסרת הוא שלמעשה כבר אין עם ישראל בכלל. יש כאן לפחות שני עמים. החטופים שייכים לשבט מסויים. מהומת ה"לשחרר ויהי מה" שכבר מתחילה בשבט הזה, יהיו לה השלכות שונות בכל שבט ושבט. גם האנטיפוד באזורי הסמוטריץ קיים. ההתנגשות שאתה חושש ממנה, לדעתי לא תקרה, מפני שבין האנטיפודים מפרידים הרבה קבוצות פחות מעורבות. מי שימנע את ההתפרצות יהיו כרגיל הערבים. אני לא חושב שמו"מ רציני על שחרור אסירים יקרה לפני שהתפתחות האירועים תוציא את הצדדים הניצים מעמדות הפתיחה שלהם. החמאס הוא ארגון רדיקלי פאר אקסלנס והוא מתקשה מאד לתפקד בתוך מו"מ, שם הוא נאלץ להתפשר עם המציאות.
ג. לכן האפשרות הראשונה של הקשה (מו"מ לחילופי אסירים) אינה שווה דיון, מפני שסיכוייה לקרות נמוכים. המו"מ אם יתקיים, יתקיים בתנאים שונים מאד ממה שיש היום.
ד. האפשרות השלישית של הקשה (האסון ההומניטרי) היא מאוד פופולרית בקרב הישראלים, מפני שרבים מהם נמשכים למחוזות של סבתות ותינוקות פלשתינאים גוועים ברעב ובצמא. משום מה ישראלים רבים מאמינים שבתסריטים האלה טמון פתרון הקסם. נראה לי שחלקים נרחבים בחברה הישראלית נגועים באינפנטליזם של לקבל הכל מבלי לשלם דבר. החברה הפלשתינית היא מגוייסת ב-100%. מתי ראיתם בפעם האחרונה פלשתינאים הקובלים על הנהגת החמאס שלקחה מהם את ילדיהם ושלחה אותם למות ? לא ראיתם. כנראה גם לא תראו. השלטון האזרחי בעזה כפוף לגמרי למנהיגי הכנופיות החמושות. לרצונות ולשאיפות של האוכלוסיה האזרחית אין שום השפעה על השיקולים של ההנהגה הצבאית הזאת. אני לא רואה את החמאס נכנע בפני אסון הומניטרי. הדרך היחידה להכניע את החמאס היא להביא אותו למצב בו אין לו סיכוי לשרוד צבאית.
ה. בעיניי לפחות, כתישה והשמדה של האוכלוסיה האזרחית לא זו בלבד שלא תביא לשחרור האסירים, אלא להיפך. היא דוקא תקדם אולטימטומים והוצאות להורג. עד עתה החמאס לא נהג כך. אבל כעת, לא תהיה זו דרך הפעולה הראשונה שהוא אימץ מדאעש.
ו. האופציה השנייה (כמו האחרות) של כניסה רגלית לרצועה היא יותר צומת דרכים מאשר קטגוריה. היא מסמנת נקודת מוצא ממנה יכולות לצאת התפתחויות שונות. נוכחות של צה"ל בתוך הרצועה דוקא עשויה לפתוח פתח לחילוץ החטופים הישראלים, אבל מה ששומר את החטופים בחיים הוא בעיקר הרצון של החמאס לשמור על הקלף הזה.
ז. בסופו של דבר, ההיסטריה ההמונית של קבוצות ושבטים אזרחיים בישראל היא רעש רקע להתפתחויות, מסיבה פשוטה. בפועל, לממשלת ישראל, יש השפעה מעטה מאד על גורלם של החטופים. גורלם של אלו, נתון רובו ככולו בידי הנהגת החמאס ועוזריהם. המשמעות ברורה: הממשלה צריכה לפעול כאילו אין חטופים. השפעת מהלכיה על שלומם של החטופים ממילא מוגבלת מאד.
ח. דוגמה? נניח שישראל מסכימה מיידית לשחרר את כל האסירים הפלשתינאים בתמורה להחזרת החטופים. החמאס מייד יעלה דרישות חדשות ו"יציע" מו"מ ממושך שהוא non starter מבחינת הממשלה הישראלית.
ט. הפרוגנוזה ברורה: בעניין החטופים יהיו הרבה דיבורים והזדהות ומעט מאד מעשים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש