|
אני לא יודע מה היה מעמדו האמיתי של גיורא איילנד בתוך הפיקוד של צה''ל. התחושה שלי היא שהתיאור יועץ ופרשן הוא קירוב טוב יותר. המטריד הוא שגיורא איילנד אינו אדם קיצוני ואינו מקורב לחובשי הכיפות הכותשים והמשמידים. ולכן גם רוח הדברים שלו מפתיעה אותי. אני חושב שקרה לו מה שקרה לרבים אחרים בימים אלו. הם מנצלים את הקלקול המוסרי וחוסר האנושיות של אוייבינו, כדי לתת דרור לקלקול המוסרי ולחוסר האנושיות שלהם עצמם. ידוע גם לחרש, השוטה והקטן שפריקת כל רסן אנושי והפרה בראש חוצות של דיני המלחמה ואמנותיה אינם מביאים תועלת עובדתית ולכן מפריחים מחדש מושגים מיסטיים והגותיים כמו נקמה והרתעה. פשעי מלחמה ונבלותיה הם חלק בלתי נפרד מכל מלחמה, אבל מי שעושה שימוש בשלושת פשעי דמשק ובנסיבות והמצוקות של המלחמה, חושף את הערווה המוסרית ואת הקלקול האנושי שלו עצמו. צריך להיזהר גם מן התעמולה וההתלהמות של הצד הישראלי. החמאס ודומיהם הם אכן גרסה סוטה ופסיכופטית של המין האנושי. אבל גם הם אינם עשויים מעור אחד. גם הם להלכה לפחות מכחישים ביצוע פשעי מלחמה. במקרה זה, צביעותם אינה מקלה אלא מחמירה את פשעיהם, אבל היא ביטוי של הסכמה אנושית רחבה מאד שלא הכל כשר ולא הכל מותר. כדאי לאנשים להזכיר לעצמם שהעיוות האנושי והטירוף הפסיכופטי של הנאצים ועוזריהם לא הביאה לניצחונם, אלא להיפך, סייעה לתבוסתם הסופית. מי שמשתמש בנימוקים טקטיים ואסטרטגיים כדי להצדיק פשעי מלחמה, אינו אלא מעיד על החושך בנשמתו. בכל מלחמה נפגעים אזרחים לא מזויינים וחפים מפשע. הצידוק היחידי לכך צריך להיות הקידום של מטרות לגיטימיות וצודקות של הלוחמים ולא סטיות נפשיות של נקמה וגזענות. באירועים שלפנינו יהרגו סבתות ותינוקות פלשתינאים רבים. הסיבה למותם היא בעלת חשיבות תהומית. האם הם מתו כדי לקדם את השלום והתקווה האנושית או כדי להשביע את החשיכה בנשמות של בני אדם. ''לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי רוטברג.'' מה שאני רוצה ללמוד מדבריו של גיורא איילנד זה לא את הרישיון לביצוע פשעי מלחמה, אלא את ההבנה שהגיע גם אל מוחם של אנשי הצבא החכמים יותר שאת הבעיה הישראלית-פלשתינאית לא יפתרו אנשי הצבא לבדם. הפיתרון חייב להיות צבאי-מדיני. לא גיורא איילנד ולא הרצי הלוי אמורים להוביל את הניצחון על החמאס, אלא נתניהו.
|
|