 |
זו שאלה טובה. כפי שהראית בעצמך לא חסרות סיבות, אבל השאלה היא מהן הסיבות החשובות ביותר שאינן בחזקת אחריות מיניסטריאלית אלא מצביעות על קשר ישיר בין מעשיו של המנוול לבין המחדל והמפולת של 2023.
א. מה שהצגת כאחריות מיניסטריאלית כללית כלל אינה כזו. זוהי אשמתו הישירה של המנוול ומפלגתו שישראל הגיעה לעימות הנוכחי עם הפלשתינאים מבלי שהיא עשתה דבר, במשך עשרות שנים, כדי לנסות לפתור את הסכסוך. להיפך, נראה שהמנוול עשה כמיטב יכולתו כדי לשמר את המצב הנוכחי של אין פיתרון.
ודוק, יש שאמרו שדווקא מפלגתו של בני גנץ היא שבחרה במצעה את הדרך של ניהול הסכסוך. אבל אם מסתכלים על 8 הנקודות של יונה גודמן שניסח את התכנית, רואים שלא לחינם גודמן קרא לתכניתו צמצום הסכסוך ולא ניהול הסכסוך. גודמן מבהיר שתכניתו אינה ניהול סכסוך פסיבי אלא דוגלת בצעדים אקטיביים לצמצם את הסכסוך. לעומתו, בני הברית שבחר המנוול הם רדיקלים ששמו לעצמם מטרה להרחיב את הסכסוך ככל האפשר, כולל צעדים המנוגדים לקונצנזוס כמו פרובוקציות על הר הבית והקמת מאחזים מנותקים ובלתי חוקיים.
אינספק שקרה כאן מחדל צבאי קטסטרופלי שמצביע על ליקויים בסיסיים ושיטתיים. גם כאן לא מדובר באחריות מיניסטריאלית של ההנהגה הפוליטית אלא במעורבות ישירה בשני מימדים.
ב. במימד העליון יש כאן אחריות ישירה מן הסוג שמנחם בגין קרא ב-1973 "למה לא קידמו את הכלים". ממשלת המנוול אחראית לדילול הכוחות בעוטף עזה והעברתם ליו"ש. חסידיו של המנוול יאמרו שהמדובר בטעות תמימה. יכול לקרות. כל האחרים יהרהרו על הקשר בין ההחלטה האומללה לבין הזהות הסקטוריאלית של בני בריתו הפוליטיים של המנוול. אחרי הכל כשישככו הדי הקרבות, מפלגתו לא תפסיד הרבה קולות בין האנשים שנפגעו מן ההחלטה הזו.
ג. ברובד תחתון וסמוי יותר יש קשר עקיף בין ההנהגה הפוליטית לבין הליקויים הבסיסיים שהתגלו בפיקוד הצבאי. יש קשר ישיר של מצע גידול בין החינוך המתנשא והגזעני הממלכתי-דתי של חביביו-מינוייו בפיקוד הצבאי של השלטון לבין היהירות חסרת הצידוק והזלזול הגזעני באוייב.
רוה"מ המנוול בממשלתו החדשה אחראי באופן ישיר להחלשת ולביקוע החברה הישראלית. חולשה זו ללא ספק מספקת לאוייבינו הערבים עידוד ומוטיבציה לתקוף אותנו. גם למעשה הזה שני פנים.
ד. את חטאיי אני מזכיר, כאשר מלכתחילה טענתי שחטאה הראשון של ממשלת הימין המלא היה הרחקת הקבוצה המרכזית והפרודוקטיבית ביותר של החברה הישראלית משולחן השלטון. זה היה דמוקרטי אבל לא חכם. כדי להוסיף פשע על חטא, ממשלת לוין-רוטמן הוסיפה את המהפיכה המשפטית שנועדה לעקור משורש את ההגנות החוקיות של הקבוצה הזו. למעשה רק מתקפת החמאס היא שאלצה את המנוול לחשוף כי ממשלת הימין המלא שלו, אין לה את הלגיטימיות הנדרשת למלחמה באוייב הפלשתינאי.
ה. במשך חודשים ארוכים טענו המנוול ועוזריהם שהסכנה הגדולה ביותר לעתידה של מדינת ישראל היא המערכת המשפטית. יש למערכת המשפטית חלק משמעותי בהתפתחויות שליליות בחברה הישראלית, אבל המלחמה שפרצה חשפה את סדרי העדיפות האמיתיים של החברה הישראלית. ואין לומר שמדובר בחוכמה שלאחר מעשה של אויביו הפוליטיים של המנוול. אנשיו שלו (גלנט) והמינויים הצבאיים שלו (רמטכ"ל, מח"א) הזהירו אותו שהמשך המהפיכה הפוליטית מחליש את חוסנה הביטחוני של ישראל. יריביו הפוליטיים (אייזנקוט) הזהירו אותו שהמצב הביטחוני מסוכן. כל זה לא הפריע למנוול להמשיך ולסמוך את ידיהם של בני בריתו הפוליטיים אשר עסקו בהסתה נגד ישראל הראשונה ובפרימת הקשרים בין שני החלקים.
נ.ב. לכינוי "מנוול" שתי פנים. מצד אחד מדובר בגילוי נאות. לא מדובר כאן בדיווח וניתוח של משקיף אובייקטיבי. אני רואה במנוול אוייב. זה שיש אוייבים גדולים ממנו, לא הופכת אותו לפחות אוייב. מצד שני, מדובר בתרומתי לל"פ נגד המנוול. אני מקווה כי חזרה שוב ושוב על אותו כינוי תחדור לתת תודעה גם של אוהדיו ותומכיו ובאופן תת הכרתי תסמן אותו כדמות שלילית שאסור לצדד בה ולא מנהיג פוליטי נתון שיש להבין באפן אובייקטיבי ולהתאים עצמנו לצרכיו ורצונותיו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש