 |
|
 |
||
|
||||
 |
בנוגע להשפעה המיידית אני מסכים איתך, אבל אני חושב שפרספקטיבה ארוכה יותר עשויה לשנות את המצב, כי, כפי שאמר שליט פומפיי לנתיניו המבוהלים, יש אירועים שטיבם האמיתי מתגלה רק כשענני האבק שוקעים. מה שעשוי להתגלות כאפקט החיובי של הבלאגן הוא הצפת העובדה שלפחות חלק מהחילונים מוכנים להלחם על עקרונותיהם, ושנמאס להם להרכין את ראשם בפני בעלי העגלות העמוסות. "ג'יזוס פאקינג קרייסט", הם אומרים, "הדוסים האלה עוד לא שמעו על המצאת המכונית"? אבל הנקודה העיקרית שאני רוצה להעלות היא שלפעמים מותר גם לרציונלים שברציונליים לעשות את מה שצריך, לא את מה שמוצא חן בעיני רוב הציבור, ומי שלא מכיר את משחק האולטימטום מוזמן להכירו. ההשפעה של יום כיפור השתא עשויה להתבטא כשחוק ההשתמטות ישוב לדיון, וכזכור גם ליום כיפור 73' לקח קצת זמן עד שהשפיע על שלטון מפלגת העבודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוא אמר. התועלת היא בהפגנת כח נגדית כשרומסים ערכים ליברליים ומתחבאים מאחורי סינור ה'אבל זו תפילה' (לי זה מזכיר טקטיקות של חמאסניקים שמתחבאים באמבולנסים). קשה מאד לנבא בדיוק כמה מוחים זה מקרב או מרחיק, ואחד הלקחים שלימדוני ענווה בשנה הזו זה שאי אפשר לעשות אופטימיזציה של המחאה, כוחה ברבגוניותה. ואם כמה מעשים לא מוצאים חן בעיני אחרים - לא נורא, ככה זה. הרבה פעמים דוקא הסלמה שנראית חמורה מאד לשעתה, הופכת אחר כך ללחם והחמאה של המחאה (וראה חסימות איילון למשל). מי ייתן ומחאות ציבוריות נגד הדתה והדרה יהפכו למקובלות, גם כשיסתתרו מאחורי סינר היידישקייט ומתק השפתיים המיסיונרי הנפוץ והבזוי. (ובסוגריים - חלק מהחסרונות שצוינו בתקשורת לגבי אותן מחאות,הן יתרונות בעיני, והמבין יבין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שגם במקרה הגרוע זה לא נורא מבחינת אפקט, ואין לי ביקורת על המוחים על החלטתם מראש; לכל היותר איזשהו לקח לעתיד. צבי בראל (הארץ) עונה לי מכיוון אחר: כן יש תועלת ישירה (גם אם לטווח רחוק) בפיזור התפילה, כי יש נזק ישיר (גם אם לטווח רחוק) בקיומה: זו מערכה של מיסיונריות, ולתוך אסכולה מסוכנת במיוחד של הדת היהודית. במידה שהתפילות האלו מצליחות לצוד נפשות (לא העליתי בדעתי שהן יכולות להצליח בכך, אבל זה כנראה כתם עיוור שלי), זה נזק ממשי. מה שכן, נראה לי די בבירור מהטיעונים בעד הפיזור ש"נועה" צודקת בדבר אחר: ההפרדה המגדרית בתפילות אינה העיקר במאבק נגדן, היא כמעט רק תירוץ. אולי אפילו כדאי (שוב, חוכמה בדיעבד אם בכלל חוכמה) דווקא להבליט את המסר - אפילו תוך כדי פעולה, ומול המתפללים - שמדובר במאבק נגד המיסיונריות, ולא במאבק נגד הפרדה מגדרית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |