 |
1. הכוונה ב"דינמיקה" זה כמובן ההשפעה של עוצמת הלחיצה על הקליד, מה שנקרא velocity. לכל הכלים החשמליים (שאני ראיתי) היה כפתור ווליום, ולהרבה מהאורגנים היה גם פדל ווליום, שזה "כפתור" ווליום שנשלט ברגל (ומאפשר להשאיר את שתי הידיים תמיד על הקלידים).
2. כדי לסנתז באופן אנלוגי צליל בודד "כמו שצריך", צריך בנוסף לאוסילטור הראשי (שקובע את התדירות של הצליל שיופק) עוד מודולים: פילטרים, אוסילטור תדירות נמוכה (LFO) שיכול ליצור למשל ויברטו, מחולל מעטפת, מחולל רעש, ועוד. בטכנולוגיה של שנות השישים והשבעים זה היה עסק יקר - אלפי או עשרות אלפי דולרים לשרשרת אחת של כל המודולים האלה, מה שמהווה סינתסייזר מונופוני. התדירות של האוסילטור הראשי היתה "נשלטת מתח" (VCO - voltage controlled oscillator), וכל קליד שנלחץ היה משגר מתח אחר לאוסילטור, וכך מפיק צליל בגובה אחר. זה לא היה כלכלי שכל קליד יפעיל שרשרת מודולים נפרדת (היו כמה עשרות קלידים), וגם לא מעשי: כדי לשנות את הגוון של צליל בודד היה צריך לסובב הרבה כפתורים ולחבר הרבה פאטצ'ים בין המודולים, דבר שלקח דקות ארוכות (אולי אפילו שעות?). אז תדמיין להכפיל גם את הפעולה הזאת בכמה עשרות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש