בתשובה ליוסי גורביץ, 02/11/99 22:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את חשיבתך הגדרתי כפי שעשיתי בשל טענתך כי קיים איזשהו צדק מוחלט. מובן שהעולם אינו נע סביבי, לא טענתי שהוא מושלם. נראה כי אכן לא הבנת לחלוטין את שניסתי לומר. המוסר, בעיני, הוא השלכת ה...פנטזיה הטבעית, שהכל יתרחש ע''פ רצוני, אל מסגרת חברתית. דרך לבחון את מעשי החברה ע''פ הכלי היחידי שיש בידי, לסווגם ל''טוב'' או ''רע'' בדרך היחידה שבנמצא. נדמה לי שאף אתה אמרת, במילים אלו ממש, כי ייעוד החברה לשרת אותך (או כל אזרח אחר. זה לא רלוונטי, כל אחד מהם יכול להסכים עם כך בגוף ראשון). אין בכך כל חדש. ההבדל בין גישתי לשלך היא בכך שאתה פשוט מקבל את מערכת הכללים, שלטעמי על כולם לקבל, פרט לי. תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי, עומר, כי אתה מחטיא את הנקודה. גם אם נקבל את העמדה כי כל תכליתה של התרבות לשרת את חבריה כפרטים, לא מובן כי "מוסרי" שתעשה כאות נפשך. ואכן: ניתן לנתח כיצד תראה חברה בה הפועלים (השתמשתי במונח השוה "סוכן" במאמר) מנסים למקסם את תועלתם הפרטית (ראה Robert Axelrod, The Evolution of Cooperation). אך צפייתך כי הפועלים האחרים לא ישימו לב לפעילותך אינה אלא נאיבית: לא משום ש"לא מוסרי" שתנהג בהם כך, כי אם - לא סביר שהם _יאפשרו_ לך לנהוג כך! וממילא, עם בגישה זו בחרת, מוטב שתחקור כיצד מערכת בה הכל פועלים למען עצמם מתפתחת. ודאי תופתע לגלות כי הנורמות שמופיעות שם הן, על פי רוב, נורמות של שיתוף פעולה. אך האשמתי אותך בפספוס הנקודה, ותרם הסברתי מדוע. אין לי בעיה שתגרוס כי מוסרי שתקדם את אינטריסיך, ותתן נימוקים לכך. בזאת תעסוק בתחום המוסר. אך נראה כי אתה מתעקש להשאר, בדיונך, ברמה של "טובתי - מוסרי" בלי לחקור את ההשלכות של אמירה (הלגיטימית לכשעצמה) זו. אה, ובנוסף, אציין כי לתורתו של קאנט פרספקטיבה מעניינת בדבר הגדרת הקריטריון לקביעת הטוב. האם התיחסת כלל לפרספקטיבה זו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך קרה שאדם כמוך גדל והתחנך (שימו לב אנשים - חשיפה!) בחברה מוסרית כמו הקיבוץ שבו גרת? נשגב מבינתי. ובחזרה לדיון בנושא המוסר: בניגוד לטענך כי המוסר מתבסס על טובת האגו האישית, ההשקפה המקובלת בנוגע למוסר היא פשוט אנטי-אנרכיסטית. תפקיד המוסר הוא בהנחה שמקורה עלום, שבחברה שבה כל אדם ישמור על זכויותיו (הנתונות למיקוח) וחופשו (הנתון לויכוח) של זולתו, יעלמו כל הסכסוכים, ושלום ישכון בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו. אדם יכול, כמובן, להחליט בפרץ של רשעות שהוא יכול להיות זה אשר יהנה מהמוסריות ההיפותטית הזו ע"י ניצול החברה שסביבו תוך התנהגות לא מוסרית, ולבנות על כך שהוא יהיה היחיד שחשב על הרעיון, אך סביר שבחברה מושלמת סוריאליסטית זו אף אדם לא יעלה במוחו את המחשבה הנלוזה הזו. ונחזור למישור המעשי. למרות האידאה המקסימה שהעלתי כמטרה העליונה של כל מערכת חוקים המכנה עצמה "מוסר", אנחנו חיים בעולם שהוא, איך נאמר זאת... פחות ממושלם. כל עוד המצב כזה, תפקידו של המוסר הנזכר לעיל במאמר המקורי, הוא בשאיפה הבסיסית של כל חברה להמנע מאנרכיה, ומקורו הוא בהכרה בכך שתפישת העולם של אנשים כמוך, עומר, היא נפוצה למדי, וכל אדם חייב לשמש כדוגמא לכל אדם אחר בחברה שבה הוא חי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |