 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערוץ 14 תומך במחאה ערוץ 14 לא יכול להגמל מהסתה נגד מדינת ישראל, אפילו כאשר מדובר בישראל שלו. או אולי ההזדמנות להסית עוד קצת נגד הפרקליטות היא פיתוי שכוכבי ערוץ 14 לא יכולים לעמוד בו. מישהו יכול לציין עבורי את שמות צבועי הערוץ המופיעים כאן כדי שאזכור לא להאמין לאף מילה היוצאת מפיהם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת או אומרת "או אולי"? כל מה שעלול להיתפס כפאשלה של הפרקליטות בימים אלה הוא מבורך, ואם זה אומר לשפוך עוד קצת שמן על הרגשת הקיפוח (המוצדקים בחלקם, אני בטוח) של האתיופים עם ההשלכות שלה על החברה בישראל ובמיוחד על יותאי אתיופיה עצמם, לא נורא, זה מחיר סביר. מה שכן, המהומות בת"א אתמול מבליטות עוד יותר את מידת האיפוק המרשימה של תנועות המחאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם המגיש הגבר שי גולדן. אני זוכר אותו מן התקשורת. הוא לא כל כך ימני. הוא בעיקר צבוע. אם מישהו חיפש מה עוד אפשר היה לעשות עם הכספים המוזרמים לאברכי הישיבות: לתמוך בעיתונות החופשית הלא מפלגתית. מסימני הזמן: הצטמקותה של העיתונות הכתובה בפרט והעיתונות העצמאית בכלל. רוח הזמן של הרשתות החברתיות שם כל אחד עיתונאי ומדווח, מצמצמת לאט לאט את מרחב החיים של עיתונאים ומגישי חדשות. הערוצים הישנים מתקשים להתקיים. הערוצים הדיגיטליים נאלצים להעלות את מחסום התשלום, מה שמצמצם מאד את קהל הלקוחות. יותר ויותר מגישים, עיתונאים ועורכים מוצאים עצמם נאלצים למצוא את פרנסתם בערוצים ממומנים (מסחריים, מפלגתיים וממומנים ע"י סקטורים שונים). מטבע הדברים, הם נאלצים להתאים את דעותיהם לדעות של נותני לחמם. זה לפחות הסבר חלקי לתופעה המשונה של קיצוני השמאל הצצים לפתע במחנה השני (ע"ע עירית לינור המאוסה במיוחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר גולדן הולך ומיימין עם השנים, בדומה לכמה וכמה אחרים בנוסף לגב' לינור שהזכרת. התופעה החברתית הזאת מזכירה לי חזרה בתשובה. אכן, המשבר של העיתונות מוכר וידוע לכולנו כבר שנים, ומדברים עליו לא מעט אבל לטעמי בכל זאת לא מספיק, בעיקר בגלל שעיתונות חופשית היא הרשות הרביעית שנחותה לדמוקרטיה מתפקדת. אולי הוא יקבל תיקון כאשר המצב יתדרדר עוד יותר למקום בו יהיה כמעט בלתי אפשרי לדעת מה נכון ומה מזוייף, בעיקר תודות ל-AI שתציף אותנו בסרטונים מזוייפים והקלטות-דמה. חלק לא קטן מהציבור יחיה עם זה בשלום וימשיך להפעיל את הקריטריון הנהוג אצלו כבר היום, שהוא "אם זה מוצא חן בעיני סימן שזה נכון" או "אם זה מוצא חן בעיני, למי איכפת אם זה נכון?" אבל חלקים אחרים בציבור יגרמו, אולי, להקמת גופים שידרגו את הידיעות בהתאם למידת התאמתן למציאות. זה עשוי להיטיב עם העיתונות הקלאסית שתחזיר לעצמה לפחות חלק מהמעמד הציבורי שהיה לה פעם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |