 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. אני בעד. מיתוסים הם הדבק שמדביק קהילה ועם. אני רוצה שכולם יקבלו כמה שיותר השראה מאותם מיתוסים. בין אם זה יציאת מצרים או טרומפלדור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לי מאד מפריע לחשוב שהקהילתיות והעם מבוססים על שקרים, גם אם קוראים להם ''מיתוסים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שקרים? אגדות, סיפורי עם. אתה לא צריך להאמין שזאוס יושב באמת על האולימפוס או שהזאב טרף את סבתא. רק בנראטיב. וכאן המקום לספר את הסיפור שלי כשהייתי קדט בצי הסוחר. הקצין הראשון היה אדם נאור, חובב התרבות האמריקאית, מד"ב וכו' (אגב- פספס את וודסטוק כי היה צריך לבחור פסטיבל או ללכת למישהי, והלך אליה). יש לימאים אמונה טפלה שאסור לשרוק באניה, ובמיוחד בגשר, כי נפטון מתרגז כי הוא חושב שאתה שורק לאשתו. יום אחד שרקתי לעצמי בגשר והצ'יף אמר לי להפסיק. התפלאתי- "מה, אתה מאמין באמונות תפלות?" "לא." הוא אמר לי, "אבל למה להתעסק עם נפטון?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא דיבר בגנות מיתוסים וסיפורי עם, כאשר מתיחסים אליהם כאל כאלה. אכן הסיפור והבדיה הם מהדברים היפים והאנושיים ביותר שיש ברשותנו. להאמין בנראטיב? אין דבר כזה ״להאמין בנראטיב״. נשמע לי כמו דו-חושב. מן החלטה מודעת להכריח את המוח שיודע שאין להתנהג בכוח כאילו בכל זאת יש. על זה אתה רוצה להעמיד עם? זה להעמיד את הדברים על כרעי תרנגולת. על זה לא בונים עם והאמונה הדתית (של זה שבאמת מאמין) נשמעת לי כמו התנהגות אנושית הרבה יותר שפויה / נורמטיבית מהדבר המוזר הזה. אם אתה עושה שקר בנפשך, אין דבר אנושי יותר מזה שלפחות תעשה את זה בלי להיות מודע שזה מה שאתה עושה לעצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שואל אותי האם אני מאמין שאלהים הוציא את בני ישראל ממצרים, עם עמוד האש ועמוד הענן וכיו"ב, התשובה שלי היא לא. זה לא מפריע לי לערוך את ליל הסדר כהלכתו ולהקריא את ההגדה בהתלהבות (טוב, לפחות את החצי הראשון) כאילו אני מאמין. דואליות- אני לא מאמין במיתוס, אבל מאמין בנרטיב. אתה יודע מה, אולי זה אפילו יותר חמור- בזמן שאני מקריא את ההגדה אני אולי אפילו מאמין בזה לרגע. כמו שכשאני קורא פנטזיה אני נכנס לתוך הסיפור. ה Suspension of disbelief לא חייב להיות מוגבל לבידור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית רוצה שאנשים יהיו רציונליים אבל לרוב זה לא עובד ככה. אני לפחות מודע לדו חושב שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודע ולא מודע בו זמנית. או אולי להיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני האחרון שיצפה מבני אדם להיות רציונליים. אני רק דורש שהם לא יתנו לסנטה קלאוס או להארי פוטר כוח להפעיל שיטור וחוקי מדינה נגד אזרחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
hear hear! "הארי פוטר ומקוששי העצים בשבת" הוא החמצה גדולה של הגב' רולינג.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארי פוטר והאסיר של עבזקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרקון של שבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ההגבלה הזאת בגלל המגדר, נראה לי שהיית צריך להגיש מועמדות לארגון ה-Bene Gesserit. מיתוסים הם *אחד* הדברים שמדביקים והדביקו *במידה מסוימת* קהילות ועמים. מיתוסים הם לא *ה*דבר שמדביקים את כל הקהילות וכל העמים וככל שאנחנו מתקדמים על ציר הזמן יש יותר ויותר בני אדם שמצליחים לארגן חברות המונים (אפילו הרבה יותר מורכבות, מתקדמות ועם אוכלוסיות הרבה יותר גדולות) עם פחות שימת דגש על הצורך לספר סיפורים על אלים, מפלצות וגיבורים שמקריבים את עצמם כמו בסרט הוליוודי. האמנה בנכונות מיתוסים זה לא חוק טבע שאסור להפר והחברה הישראלית לא תתפרק אם לא נאמין בנכונות של סיפורי הבריאה או יציאת מצרים. לדעתי, לקחת יותר מידי ברצינות את סגנון התאור של יובל נח הררי. במסגרת ההרצאות שלו ההתיחסות לכל האידיאולוגיות באשר הן כאל ״אותו הדבר״. כל מבנה של רעיונות אנושיים זה בעצם דת לכל דבר. הנצרות היא דת, אבל גם ליברליזם ו/או הומניזם זה דת וגם הסיפורים האלה על מבנה החומר שמספרים אחד לשני מדענים זה דת לכל דבר. כסף זה דת וקניונים ממלאים את הפונקציה של הכנסיה. עם אלוהים, בלי אלוהים, עם סיפורי בריאה או עם הומניזם ופיזיקה גרעינית - הכל זה סתם ניואנסים בקרב סיפורי מיתוס מתחרים. הכל זה רק סיפורים. כמו לבחור בין DC ל-Marvel. אין נכון ולא נכון. שטויות. צורת ההצגה הזאת (הקצת מתריסה בכוונה ו-By design) היא חביבה ועוזרת להסביר מה מיוחד בהומו-ספיאנס ביחס לבעלי החיים האחרים ואיך הוא בונה שיתופי פעולה בקנה מידה גדול (בניגוד לכל בעל חיים אחר), אבל לא יותר מכך. כשנגמרת ההרצאה החביבה של המרצה שכללה את ההגזמה המדויקת הזאת שעזרה לנו להגיע לתובנה או שתיים, צריך לחזור לעולם האמיתי ולהזכר שלמילים השונות הללו (דת, אידיאולודיה, לאום, מיתוס, עובדה, נרטיב) יש תוכן שונה, אופי שונה והן מתארות דברים שהם שונים זה מזה באופן מאוד מהותי. ההגזמה של יובל נח הררי שופכת קצת אור על הנושא, אבל אם מתיחסים אל התיאור שלו יותר מידי ברצינות ולוקחים אותו עד הסוף כפי שאתה עושה בלא מעט תגובות, מקבלים תמונה מעוותת שחוטאת למציאות. מיתוס, עובדות היסטוריות, היסטוריה, אידיאולוגיה, דת, תאוריות לגבי האמת, שיכות אתנית ותחושות שייכות לאומית (וכל אלה רק למשל) אלו כולם רעיונות מסוגים *מאוד שונים באופיים* סביבם קבוצות גדולות של אנשים יכולים להתגודד ולשתף פעולה במסגרתם ולאורם זה עם זה. הסנטימנט הזה שאם נעז לערער או לחלוק על אמיתות של מיתוסים אז כל העסק יתפרק זה קשקוש. ישראל לא צריכה לא את טרומפלדור (מיתוס דבילי ודי מגעיל שכמעט אין אף אחד שלוקח היום ברצינות לא מימין ולא משמאל) ולא את יציאת מצרים כדי להמשיך להתקיים. קיומה של ישראל *ממש* לא תלוי ביחוס ערך אמת למיתוסים הללו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |