בתשובה לאריק, 31/07/23 16:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה רק אלפיים ומשהו? ההיסטוריה ממנה צמחו באופן די ישיר המיתוסים עליהם אתה מדבר היא בת כ-3200 שנים ויותר. אבל רגע - אתה זוכר את אלפי השנים האחרונות? אם כן, כל הכבוד לך. מאד מרשים. אבל אני כנראה צעיר ממך (עוד לא מלאו לי אפילו 100). ומילא שלא חוויתי את יציאת מצריים, אבל אפילו את קונגרס בזל אני לא זוכר. ועל כל פנים, כבר תפסתי את הזיכרון האוטוביוגרפי שלי משקר לא פעם ולא פעמיים, והתפתחו ביננו בעיות אמון לא פשוטות לגישור. אז לצערי אני נאלץ לסמוך על היסטוריונים, היסטוריוגרפים וארכיאולוגים כדי להסיק את תולדות אלו שהתגלגלו להיות הקבוצה המכנה את עצמה כיום "יהודים". ולמיטב הבנתי וידעתי, מה שאתה קורא לו "ההיסטוריה של העם שלנו" הוא בחלקו הגדול פיקציה. להרבה מהקביעות שאתה זורק כל הזמן לחלל האייל אודות העם היהודי, הלאום היהודי והדת היהודי ובמיוחד אודות הקשרים בינהם - אין שום בסיס. וחלק גדול ממה שאתה מחשיב כ-"מיתוסים מכוננים" הם למעשה מיתוסים מסדר שני ושלישי (מיתוסים אודות קיומם של מיתוסים!). לא מזמן היו מיתוסים אחרים, אנשים החזיקו ב-"אמיתות היסטוריות" אחרות וסיפורים היסטוריים אחרים. ולפני זה היו נפוצות תפיסות אחרות גם מאלו, וכן הלאה, וכן הלאה. עוד עשור אולי יהיו מיתוסים אחרים. למעשה, אנחנו חיים בזמנים בהם קל במיוחד להווכח באופן בלתי אמצעי כיצד אתוסים, מיתוסים וזכרונות היסטוריים שאפשר היה לדמיין שהם מבוססים לחלוטין עוברים מטמורפוזה אולטרא-מהירה לנגד עיננו (בנוגע להתנתקות, יישוב הארץ בעליות, בית המשפט העליון, וכו'). וכאן מדובר בשנים ספורות, לא בעשורים ולא במאות. אני לא חולק על "חשיבותם של מיתוסים", אבל רק במובן מסויים: אני כמובן מכיר בכוחם. אבל אני לחלוטין כופר בכך שבעצם קיומם יש ערך אינהרנטי, וראוי לתת להם להכווין את מעשינו ותוכניותנו. לא, קיומם של מיתוסים ואתוסים אמנם מהווה במידה מסויימת (ולא בהכרח מאד חזקה) אילוץ על הרעיונות שאפשר לבסס ציבורית בפרקי זמן קצרים, אך קבלתם וטיפוחים אינו ציווי דאונטולוגי. להפך. זו חובתם האינטלקטואלית והמצפונית של אלו שאינם המון נבער (אני לא אליטיסט - מדובר בקלות ב-30% מהאוכולוסיה) לזהות ולהתנער מהמיתוסים סביבם כאשר הם מנהלים את חייהם ושוקלים החלטות המשפיעות על חייהם של הסובבים אותם, ולאמץ במקום ערך אחר: האמת. לצורך הדיון אני לא מעוניין לנסות לשכנע אותך בהיסטוריה חלופית. אני מבקש ממך להשתתף בניסוי מחשבתי: נניח שהצלחתי לשכנע אותך בכך שהדת היהודית חדש, שהיסטורית אין לה שום חשיבות לאומית, ושסנטימנטים כלפיה לא שיחקו שום תפקיד משמעותי בהקמת מדינת ישראל המודרנית. זה הרבה לבקש, אבל בכל זאת, נניח שהוכחתי לך זאת באותות ומופתים, והשתכנעת. ...אז מה? משהו השתנה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אם אתה משכנע אותי שהמיתוסים שחשבתי שעל פיהם הסבים והדודים שלי הקימו את המדינה היו שונים לחלוטין ממה שחשבתי או לא היו קיימים כלל, הזיקה שלי למדינה נחלשת ואני מאבד כמה מהסיבות לא לעבור לקפריסין, לדוגמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בסדר. אבל אז מה? הנקודה שלי היא זו: בעניין המדיניות הישראלית בנושאים כמו התפקידה הציבורי והחוקי של הרבנות הראשית ובתי הדין הרבנים, מפעלים כמו ההנחלות, או הישיבות, מבנה מערכת החינוך ותכניה, החוקי המסדירים את המרחב הציבורי וכו' - לא סביר בעליל שלו היו מובאים לידיעתך עובדות היסטוריות שלא קשורות בשום פנים באופן למציאות העכשווית או ליכולתנו לנתח אותה, אז דעתך הייתה לפתע מתהפכת. אם עמדותיך בנושאים אלה תלויות בגילוים אפשריים של חפירה ארכיאולוגית שתתחיל מחר, או בחשיפת תעודות היסטוריות מהמאה ה-17 שיוכיחו לפתע שקודם לא הייתה דת יהודית, אז משהו שגוי מאד באופן בו אתה חושב על הדברים. אגב, זו סטייה מהנושא, אבל באופן אישי אני לא מזדהה כלל עם תשובתך. הזיקה שלי למדינה נובעת בלעדית מ-(א) הרשת החברתית שלי (עם מהמשפחה, החברים, המכרים והקשרים העקיפים), (ב) הטבעיות עבורי של השפה, המנהגים והקונבנציות החברתיות, והיכרותי עם האידיוסינקרטיות של המוסדות הפורמליים והלא-פורמליים, ו-(ג) במידה פחותה (בהרבה) אולי גם מכל מיני הרגלים הקשורים לגיאוגרפיה ואקלים. וזה הכל. אם הייתי יכול לעבור למקום אחר ולקחת את זה כל זה איתי, כמעט לא הייתי מרגיש בהבדל. אתה מעריך אחרת? במידה שאני מרגיש חיבור לפרוייקטים משותפים גדולים, אין לזה שום קשר מיוחד לישראל ובטח שלא ליהדות. יוצא הדופן העיקרי הוא מטרת-העל של ישראל כמפלט בטוח ליהודי העולם (שזה היה לב ליבו של הפרוייקט הציוני בעיני). זו מטרה שאני מאד מעריך, אבל ישראל מזניחה אותה באופן מחפיר (והרבה מזה באשמת השתלטות הדת היהודית האורתודוקסית על מוסדותיה, בצורה שאתה כל כך מסמפט), עד שאולי אפילו קפריסין כבר עדיפה. בנוסף, בעולם מקביל בו ישראל הייתה לוקחת על עצמה בטבעיות, כפרוייקט לאומי, לשמש כדוגמא ומופת בכל הקשור לזכויות אדם ויחס לקבוצות מיעוט, הייתי חש חיבור ושותפות עם המטרה הזו. במציאות שלנו ישראל אכן מאד בולטת בהקשר הזה, אך באופן שמבייש אותי כישראלי ומאד מטריד אותי כבן אדם. ופרט לאלה? אני שואף למדינה עשירה יותר, הוגנת יותר, שוויוניות יותר, בטוחה יותר, שחותרת לקדמה טכנולוגית ומדעית גם כערך בפני עצמו וגם כאמצעי לשיפור הרווחה הכללית, ומטפחת מקוריות ועשייה יצריתית מכל הסוגים. זה אולי נחמד אם אלה קשורים להיסטוריה של המקום ולאתוס יהודי או ישראלי, אבל זה נחמד גם אם לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה מעניינת יכולה להיות דוקא בכיוון לא דתי: חלק מהאתוסים שהיו חזקים בזמן הקמת המדינה, היו סוציאליזם - למשל במימושו הקיצוני בתנועה הקיבוצית שהיתה מסמלי המדינה והיישוב הציוני. האתוס הזה, קל לומר, נחלש מאד היום וודאי שאתוס של הקיבוץ כחברה שיוויונית כמעט ונעלם. האם אתה מרגיש שזה מקטין את הזיקה שלך למדינה? אני יכול להעיד, בתור בן לבני קיבוץ, שלא כל כך. האתוס של לברוח מהנאצים כדי להקים מדינה, לעומת זאת, בהחלט מחזק את הזיקה שלי למדינה כבר היום. מבחינתי גם האתוס של אלה שברחו לכאן - ציונים אידיאליסטים חילוניים ברובם ולא רבנים שמרנים שנשארו שם - הוא חלק מהזיקה שלי למדינה. אצלי, דוקא הגלישה של המדינה למחוזות המדינה הדתית הלכתית מקטין מהזיקה שלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |