|
||||
|
||||
הבעיה היא להחליט אם כבר הגענו לקו פרשת המים. אני לא רואה שהגענו למקום בן מחאה בלתי אלימה היא בלתי אפשרית; הבעיה היא שהיא לא אפקטיבית, ובמידה מסוימת אפילו גורמת נזק: עובדה שחוגי המשטר, כולל נשיאנו היקר, משתמשים בה כהוכחה לחוזקה של הדמוקרטיה בישראל. לא סתם תועמלני הימין נוהגים להתחיל את משפטיהם בדיבורים על זכות ההפגנה והמחאה, ובאמת למי מפריע שכמה תמהונים עומדים בצידי הכבישים ומנופפים בדגל ישראל? . |
|
||||
|
||||
לפוליטיקאים זה מפריע, ועוד איך, לראות את הכמויות. אפילו אם כל ההפגנות הזיזו רק שניים שלשה מנדטים (אני מאמין שהן יזיזו יותר) מהליכוד לגנץ אלו בדיוק המנדטים שקובעים מי ירכיב את הקואליציה הבאה. אפילו לרוטמן סמוטריץ' זה מפריע. לא בגלל שאכפת להם אישית, אלא כי זה גורם להם לחשוש שהשותפים הקואליציוניים שלהם יפנו להם עורף. |
|
||||
|
||||
איך שאני קורא את האמירה של קנדי - גם מי שמתעלם ממחאה לא אלימה, מכריח אותה להסלים עוד ועוד. מי שאכפת לו, מקשיב למחאה לא אלימה. מי שמבין רק כח - תשלים לבד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |