|
אני מסכים איתך (ועם רוב המגיבים כאן וגם מחוץ לאייל) שמצב מערכת החינוך קסטרופלי. אתה מציע שהגדלה, לפחות קצת, של חופש הבחירה תיצור תחרות וזו תעלה, לפחות קצת, את האיכות. באחת התגובות הסכמת שהשינוי צריך להיות איטי והדרגתי.
אז הנה כיוון אחר איטי והדרגתי. הוא אפילו לא במקום תחרות, אלא בדרך. אתה מציין בעצמך מאפיין נוסף של המערכת חוץ מחוסר הבחירה של ההורים - ניהול ריכוזי וחוסר חופש פעולה למנהלים והמורים. כדי שיהיה טעם בתחרות, צריך להגדיל את חופש הפעולה של הצוותים - אחרת הבדלי האיכות מקריים מדי והבחירה לא תוכל לגרום לשיפור. יכול להיות שאם נצליח להגדיל את חופש הפעולה, נגלה שיפור משמעותי גם בלי להגדיל את חופש הבחירה של ההורים, ונוכל לשקול מחדש את היתרונות והסיכונים של אותה בחירה.
הגדלת סמכויות המנהלים, למיטב ידיעתי, היא סוג של קונצנזוס - גם הממשלות והשרים מדברים על זה, לפחות ברמת ההצהרות. ברמת היישום זה מתגלה כמאוד מאוד קשה. אבל בכל זאת אני חושב שזה הכיוון לחתור אליו בצעד הראשון.
|
|