בתשובה לאריק, 01/06/23 13:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה הכוונה "הייתי רוצה שזה לא יהיה המצב"? שלא תוכל לעבור דירה או שמעבר הדירה שלך לא ישפיע על השכונה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה מערכת חינוך טובה לכולם, לא רק למי שמשלם הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבה, ר' מה כתב הפונז בתגובה 759296: "רק משיקולי פרטיות (ובושה) לא אספר בדיוק כמה עלה לי ולמשפחתי המעבר לשכונה הנוכחית שלנו, שהיה בעיקר בשביל בית הספר של הבכורה". עיניך הרואות: מה שהמערכת הנוכחית מייצרת זה שרק מי שיכול לשלם הרבה יכול להרשות לעצמו לשפר את החינוך של ילדיו. זה עוד פחות שוויוני מבחירת בית-ספר: מעבר דירה, לשכונה יקרה, זה לא עניין של מה-בכך. הפונז היה אולי יכול להרשות לעצמו את ההוצאה, אבל כמה הורים לא יכולים? הרי אם היה אפשר פשוט לשלוח את הבכורה לבית הספר הנ"ל מבלי לעבור דירה, אולי עוד כמה הורים מהשכונה לשעבר של הפונז היו יכולים לקבל חינוך יותר טוב? אם נכליל את הסיפור של הפונז לכלל האוכלוסיה ולכלל השווקים, לעשירים תמיד יש יותר אפשרויות; הרי אם אי אפשר לבחור בית ספר, הם יעברו דירה. אם המורה בבית הספר לא מספיק טוב, הם ידאגו למורה פרטי. אם גם המורים הפרטיים לא מספיק טובים, הם ישלחו את הילד ללימודים בבית-ספר פרטי בחו"ל. קשה מאוד (ולעיתים בלתי אפשרי) לייצר שוויון מלא בחברה קפיטליסטית מערבית, ולא משנה באיזה שוק תבחר - כולל דברים שאנחנו רוצים שיהיו שוויוניים, כמו חינוך או בריאות. כל עוד יש אנשים עם כסף, הם יכולים לבחור לנצל את הכסף שלהם ו"לשבור" את השוויון. הפתרון הוא מערכת חינוך *טובה* *לכמה שיותר אנשים*, גם אם לא לכולם. מערכת החינוך הישראלית היום לא רק שאינה שוויונית, אלא שהרגולציה הממשלתית גורמת לכך שכדי לקבל חינוך איכותי צריך לשלם סכומים אדירים שמעטים יכולים להרשות לעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטפת לי בדיוק את מה שאמרתי. מה ההצעה שלך לשינוי המצב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתוספת העוד יותר מדאיגה לסיפור - אפילו בית הספר הנחשב בשכונה החדשה, מהסתכלות של כמה שנים ושתי בנות, היה פחות מהציפיות ולימד הרבה פחות מבתי הספר שהיו לנו כילדים. עד כדי כך מצב המערכת גרוע. (כן כדאי לתת כאן הנחת קורונה - זה לבטח הרס לדור שלם שנות לימוד וחינוך יקרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לפני שהפכתי להורה בעצמי היה לי ברור שהשכלת ילדי היא בעיה שלי, ואין שום סיכוי שאעשה לה outsourcing12. אבל אני לא חושב שזה חדש, ואני חושד שאתה אולי נותן יותר מידי קרדיט לבתי הספר בהם למדת. 1 אני לא מתנגד בכלל למסגרות פורמליות, אבל בעיני הפונקציה שהן מסוגלת למלא הן של מסגרת חברתית - ואין להם שום ערך מבחינה חינוכית או אקדמאית. 2 ברור לי שזו לא אופציה שעומדת בפני כולם, וגם ברור לי שזה מצב עניינים רע גם עבור מי שבפניו היא עומדת (הייתי רוצה לחיות בחברת אנשים משכילים ומתורבים).. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היפותזה חלופית (שלמיטב ידעתי יש לה תמיכה מחקרית רחבה): רמת התלמידים היא זו שמשפיעה על רמת המוסד החינוכי (ולא להפך). אני לא מתכוון לכך באיזשהו מובן טאוטולוגי לא מעניין, אלא במובן מעשי וחשוב, לפיו המקור העיקרי לערך שמפיק כל תלמיד מהמוסד הוא קבוצת-השווים (=התלמידים האחרים, רמתם האקדמאית והנורמות בקרבם) ולא המורים או תוכניות הלימודים. ראה למשל The One Parenting Decision That Really Matters. ציטוט - Almost none of the choices you make are as fraught as you think they are... we find that one factor about a home - its location - accounts for a significant fraction of the total effect of that home. אפשר אמנם לפרש את ההשפעה של מקום המגורים בדרכים רבות ושונות, אבל לאור כל שאר הידוע לנו בעניין, אני חושב שזו ראייה נוספת שתומכת בהיפותזה לעיל. ב-"שאר הידוע לנו בעניין" אני מתכוון למשל למחקרים קונקרטיים רבים, אליהם הפניות רלוונטיות אפשר למצוא בספר (הלא מאד מומלץ בפני עצמו) The Case Education, כמו כן לתזה הכללית - בלי קשר לבתי-ספר דווקא - אותה פורשת ג'ודית ריץ' האריס בספריה (כן מומלצים) The Nurture Assumption ו-No Two Alike. לטעמי, ייתכן שזו התאוריה הכי מבוססת במדעי החברה.ואם כך (וסביר שבמידה רבה זה אכן כך), אין שום סיכוי לתועלת רבה בהצעות מהסוג מהסוג שאתה מקדם אודות הפרטת מערכת החינוך (ולדעתי, יש בהן פוטנציאל גדול לנזק). בפרט, הבחירה הנכונה עבור הפונז בכל מקרה מקרה הייתה לעבור דירה. ואגב, דוגמא ליישום ההצעה שעלתה כאן להכריח\לתמרץ אנשים לגור ליד הוריהם כדי לא ליצור סגרגציה על בסיס הצלחה וכו' אפשר למצוא במדינה שבמובנים רבים היא הכי ליברטריאנית2 שאני מכיר, סינגפור. שם היא מיושמת בסינרגיה אם עוד כללים מאד דרקוניים בעיניים מערביות כמו הדרישה3 שבכל שכונה ואפילו בכל בניין מגורים בנפרד יהיה ייצוג אתני לכל הקבוצות העיקריות במדינה (סינים, הודים, מלאזים) לפי שיעורם באוכלוסיה הכללית. למיטב הבנתי, המדיניות הזו מוצלחת ומצליחה (הבהרה: זה לא אומר שאני תומך בה). 1 מדובר ממש ברמת השכונה, לא מדינה או עיר, ומן הסתם יש סיבות רבות וטובות לחשוב שהקשר הוא סיבתי ולא סתם קורלטיבי, או שזה לא היה מעניין. 2 תוך שהיא רחוקה מאד מלהיות הכי חופשית, ובכך מספקת הוכחה לאי-התלות בין הרעיונות. 3 אני כותב מהזיכרון, ולכן אולי לא מדייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך היה להיות "The Case AGAINST Education", כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ההיפותזה שהצגת נכונה, אני חושב שהיא מחזקת את עמדתי האופוזיציונית ביחס לרוב הדעות כאן. אני איני מתלהב מבתי ספר בנוסח כיתת מחוננים בה אזרחים ילחמו עד זוב דם כדי לשבץ את ילדיהם ההו כה מוכשרים. אני רוצה לבחון את האפשרות של גוש מונוליטי של בתי ספר ברמה די אחידה של טוב מספיק, שיספקו לכלל האזרחים אופציה זמינה לשלוח את ילדיהם לביה''ס בביטחון סביר שלא ידקרו בהפסקה ושלא יכתבו בכיתה ט בא עם ה. אם ההיפותזה שלך תקפה, היא מדגישה את הצורך למנוע הקמת איים של מצויינות באוקינוסים של בורות וחוסר תקווה. הייתי מרחיב את ההיפותזה וחוקר את התלות של מיצוי הפוטנציאל של המחוננים בסביבה תומכת של אזרחים בעלי השכלה וכישורים מתקבלים על הדעת הן בתחומם המקצועי והן בכלל. כיתות מחוננים והשקעה בהשכלת יוצאי הדופן היא חיונית במדינה טכנולוגית מתקדמת. אבל פרוייקציה של זה לריכוז בעלי הכישרון בבתי גידול אולימפיים בנוסח בריה''מ עשוייה להיות הרסנית. איני בקיא במה שמתרחש במערכת החינוך הממלכתית-דתית אבל יתכן ששרידי המערכת הזו שוכבים מתחת להריסות הניסיון היומרני לקלוט שם את ילדי העליה מאתיופיה. הדת''לים ביומרנותם האוילית התעקשו שכל ילדי העלייה יקלטו במוסדותיהם וההורים הגיבו בהגירה למוסדות חרד''ליים תחת הכותרת של תל''י (תגבור לימודי ישראל). זה יכול להיות אחד ההסברים לקיצוניות של הדת''לים בימים אלו. החינוך של ילדיהם תלוי בהשתייכותם למגזר החרד''לי. אצלנו מקובל להשמיץ את מערכת החינוך האמריקנית. זוהי מערכת שיש בה איים של מצויינות, אבל לא נראה לי כי משם באים המצביעים של טראמפ. וניסוח אחרון של אותו דבר, אם בתי ספר בכלל אינם מסוגלים להעניק למחוננים את הטיפוח המיוחד הנדרש, ספק רב אם הם מסוגלים לחנך טוב גם את כל האחרים. רק מורים לא כל כך טובים עשויים למצוא את סיפוקם המלא בחינוך הממוצעים. התנתקות, ניחשול, סגרגציה, שבטיות וג'נטריפקציה עלולים לקרוע את הרקמה החברתית שכפי שמתגלה בימים אלו היא דקה למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר של כיתות מחוננים, יש את המחקר של ויקטור לביא שהובא פה בדיון 4119, שאומר בגדול ש"ללימוד בכיתות מחוננים השפעה אפסית על ההישגים, השכר והתעסוקה". מאידך יש עליו ביקורת מתודולוגית: ר'הרחבה בקישור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לגבי ההיפותזה שלך: אין לי שום ספק שרמת התלמידים ביסודי שלי היתה נמוכה לעין ערוך מרמת התלמידים ביסודי של בנותי. ולמרות זאת, החינוך שקיבלתי ביסודי היה טוב בהרבה (ואני מדבר על החומר הנלמד, כמותו ורמתו) מהחינוך שהן קיבלו ביסודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה סולם אתה מודד את רמת התלמידים? אני חושב שאחד הקריטריונים החשובים ביותר לאיכות התלמידים, אם לא החשוב שבהם, הוא רמת תחושת המסוגלות שלהם. זו מוקנית להם גם על ידי ההורים וגם על ידי הסביבה. מורה טוב יכול להקנות לתלמידיו תחושת מסוגלות שהוריהם לא נתנו להם1, ולא חסרים סרטים על זה. _________________ 1 בטח כבר הזכרתי את זה בעבר- ליד סניף איקאה שמעתי במו אזני אמא אומרת לילד שלה- לא נקנה את השולחן הזה כי לא נצליח להרכיב אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אקח את זה צעד הלאה- הואיל והגדלת התקציבים המהותית למערכת החינוך בעשור ומשהו האחרונים לא נראה שהניבה תוצאות מדידות כלשהן. והואיל ותחושת מסוגלות גבוהה היא אבן יסוד בהצלחה. על כן מערכת הלימודים זקוקה להזרקה של "התפתחות אישית", למורים ולתלמידים כאחד. אפשר להתחיל כפיילוט שבו אלון אולמן, נניח, מלווה בי"ס יסודי בעל ציוני מיצ"ב נמוכים מהפריפריה - את המורים, התלמידים וההורים. ובודקים בכמה מצבו השתפר אחרי שנתיים. אז נכנסתי לאתר של אלון אולמן ובאמת יש שם תכנית לבתי ספר ש 15,000 תלמידים כבר למדו אותה. עכשיו כל מה שצריך זה למדוד את ההצלחה שלה (תוצאות מיצ"ב לפני ואחרי) וככל שההצלחה מוכחת להפעיל אותה בכל בתי הספר, ולכל הפחות באזורים חלשים1. _______________ 1 בהתחלה כתבתי "מוחלשים" אבל זה הגעיל אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נגיד אותה תחושת מסוגלות שדיברתי עליה- האם המורים של פעם העניקו לתלמידים תחושת מסוגלות שההורים שלהם לא הצליחו להעניק להם? האם ההורים של היום מעניקים לילדיהם יותר תחושת מסוגלות ובית הספר חונק אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הלולאה הלוגית שלך. אני דיברתי על רמת התלמידים האפריורית, מול מה שבית הספר נתן להם. אתה מערבב את מה שבית הספר נתן עם רמת התלמידים, זו לולאה לא מתכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שהתוצאות של התלמידים היום פחות טובות מפעם, למרות שרמתם (בכל פרמטר) גבוהה יותר. אני בוחר את פרמטר המסוגלות. כשאני מציב "מסוגלות"1 במה שאמרת אני מקבל- התוצאות של התלמידים היום פחות טובות מפעם למרות שרמת המסוגלות שלהם גבוהה יותר. כלומר- ההורים והסביבה של היום מעניקים לילדים מסוגלות גבוהה יותר מפעם, אבל איכשהו בית הספר מצליח להרוס להם. האם אתה מסכים עם המשפט האחרון? _____________ 1 סוג של אמונה בעצמך וביכולותיך. ע"ע הקטר הכחול שיכול [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למדוד רמת מסוגלות של ילד שעולה לכיתה א'. אני יודע למדוד מעמד סוציו אקונומי, השכלת הורים, עשירון כלכלי, אינטלגנציה (ברמה כלשהי), מבחנים לאומיים כאלה ואחרים (מיצב, מפמר, מחוננים), ילדים מבתים בעייתיים וכן הלאה. וכמובן - השקעה של הורים בחוגים/מורים פרטיים/הכשרות חוץ בית-ספריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה אחד הפרמטרים החשובים להצלחה. וודאי יש דרך למדוד אותו, ובטח מישהו כבר מדד. בכל זאת הסוציולוגיה קוראת לעצמה מדע. אגב- מחצית מהמיצ''ב עוסקת באקלים הלימודי בבית הספר. לא במפתיע יש מתאם גבוה בין ציוני בתי הספר בשני הפרקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה גודל לא מדיד עבור ילד בכיתה א'. אבל הפרמטרים האחרים דוקא כן מדידים ומסןרתית דוקא מראים מתאם להישגים בלימודים. לכן כל כך מאכזב ומפתיע כשהמערכת הנוכחית מצליחה לקלקל אפילו את המתאם הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |