 |
עפ"י מחקר אמפירי שנערך באונ' ת"א, שופטים רבים לענייני משפחה אינם רואים את עצמם מחויבים לחוק ולכללים משפטיים, ומעדיפים במקום זאת לפסוק בהתאם לתחושתם של מה צודק וראוי. המחקר ניתוח כ-5,000 פסקי דין בין השנים 2009-2019 ומצא בהם אקטיביזם שיפוטי של ערכאות נמוכות, שמתעלם מן הדין הקיים ויוצר אי-בהירות והיעדר אחידות. הן מביאות לדוגמא את ריקון חזקת הגיל הרך תוך לוליינות השיפוטית וסתירה לוגית; כאוס מושגי שנוצר מסימון אותו הסדר במושגים משפטיים שונים לרבות על ידי שופטים שונים באותו מחוז ואותה שנה ואפילו של אותו השופט בפסקי דין שונים. בית המשפט העליון שנדרש לכך, יצר הלכה שרק הגבירה את הכאוס והביאה את הערכאות הנמוכות לפרש גם אותה באופן יצירתי, תוך מתן פסיקות סותרות.
לפי הכתבה, שופטי המשפחה רואים את עצמם כאחראים להגשים מדיניות מהותית ועקרונות-על ראויים, תוך שהם הופכים את החוק לאות גוססת, אם לא מתה, כאשר הנפגעים הם בעיקר משפחות חלשות וילדים - נטעאל בנדל, ישראל היום
אני מניח שאנקדוטות מייצגות עבור מסקנת המחקר הן לא אלו שמופיעות בכתבה.
זה קצת מזכיר לי את משנתה של המשנה לשעבר ליועמ"ש: "חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים...התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום שבו שולטת שפה משלו... לאדם מן היישוב, שאינו בעל השכלה משפטית, אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה, מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש