 |
6 פלביוס מתאר ב׳קדמוניות היהודים׳ לפחות מספר מקרים אודות התנגשויות דמים מכוונות של השלטונות הרומיים לבין יהודים שהיו הולכים למדבר ושכונו גם 'יהודי המדבר'. הסיפור הראשון הינו אודות ארוע מאמצע שנות הארבעים של המאה הראשונה לסה"נ : "כשהיה פאדוס האפוטרופוס על יהודה, פיתה איש אחד בדאי ושמו תבדאס, המון גדול מאוד לקחת רכושם וללכת אחריו במדבר לירדן הנהר. שכן אמר שנביא הוא והוסיף שבמצוותו יבקע את הנהר..." 1. גם בסיפור זה וגם בסיפורים אחרים כדוגמת 'הנביא' ששידל רבים לבוא איתו לירושלים כדי להפיל את חומותיה - עברו במדבר קודם - פליכס הנציב שלח את חילות פרשיו ורגליו כנגדם.
על פניו לא ברור מהו פשעם של אנשים אלו, ומה בכלל העניין הרומאי ולהם. הרי אם 'הנביא' לא היה מצליח למוטט את חומות ירושלים או להבקיע את נהר הירדן, אז מאמיניו היו חוזרים אחורה ומשאירים אותו לבד במקרה הטוב. ומה עניין לרומאים שיהודים הולכים למדבר לחגוג? מתברר בהמשך שהיהודים לא היו בדיוק 'חובבי טבע ומדבר', אלא שהם היו מצוידים בכלי נשק והיו קרבות של ממש בינם לבין השלטונות הרומאיים ובמיוחד עולה שהם עודדו מרד ומהפיכה נגד השלטון הרומאי. לשאלה - מה יש במדבר שמושך את אנשי המדבר ? ההסבר הפשוט - נח למורדים לגור במדבר מחוץ לתחום המדיני. אנשי המדבר היו מורדים בשלטון ומכאן מיקומם.
דניאל שוורץ [ויקיפדיה] מנתח את הפרשות הללו בסקירתו ובעקבותיהן מסביר אחדות מהתיזות שלו בעניין 2. אני מביא את סקירתו בתמצות וזאת בהקשר לגילוי בית הכנסת ביריחו מתקופת החשמונאים :
1. 'יהודה עד לתקופת החשמונאים הייתה בבחינת 'מדינת מקדש מצומצמת' והיא מיוחסת רק לבית המקדש בירושלים. ולא מעבר לטריטוריה זאת. הרי שמתקופת החשמונאים השפעת המקדש התרחבה הרבה מעבר למדינת יהודה והשפעתה הרוחנית התפשטה למקומות רבים מעבר לתחום המצומצם שלה בירושלים. אזכיר שבתקופה מסוימת היוו היהודים בין שבעה לעשרה אחוזים מאוכלוסיית הקיסרות הרומית [3]. הגידול הזה חייב ניתוק מיידי בין ההשפעה הרוחנית להשפעה המדינית שלרוב באה בעקבותיה. הנסיבות הללו שרוב העם היהודי גר מחוץ לבירתו הרוחנית, אבל נאמן לבירתו המדינית הוא זה שגרם לנתק ממקום המקדש בירושלים אל מקומות אחרים, כדוגמת טריטוריות אחרות, ובהן המדבר.
2. מתחילת (וקצת לפניה) התקופה החשמונאית החל ביקורת ממוקדת במעמד הכהונה והועלו נגדה האשמות מוסריות ושאלות בגין הלגיטימיות שלהן לשמש בכהונה. מה שהאץ העתקת הקודש מבית המקדש בירושלים למקומות אחרים.
3. ההשפעה ההלינסטית התגברה עם הזמן וההשפעה שלה על העתקת הקודש גברה בהתאם.
'אפשר להבין התפתחות יסודית ביחסי הדת היהודית והמדינה במדינת יהודה בימי בית שני', עד תחילת התקופה החשמונאית המרכז המדיני והרוחני היום משולבים יחדיו, הרי שמתחילת התקופה החשמונאית או קצת לפניה מתחיל פירוד משמעותי בין המרכזים ומכאן התפלגות הצדדים:
קנאים: המקדש צריך להיות המרכז המדיני + המקדש בירושלים הוא בית ה'
כוהנים גדולים: המקדש לא צריך להיות המרכז המדיני + המקדש בירושלים הוא בית ה'
איסיים, אנשי המדבר: המקדש צריך להיות המרכז המדיני + המקדש בירושלים הוא לא בית ה'
יהודים הלניסטיים: המקדש לא צריך להיות המרכז המדיני + המקדש בירושלים הוא לא בית ה'
------------------
[1] קדמוניות היהודים, כ,ה,א,99-97 ועוד
[2] דניאל שוורץ, מדבר ומקדש : על דת ומדינה ביהודה בימי בית שני.
[3] תגובה 756665
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש