 |
אם כך השפעת הערוב על החלשים יכולה להיות לשני הכיוונים, אבל דומני שאין חולק על כך שהיא מזיקה לחזקים.
בלי הצטנעות מזוייפת אני הייתי מה"חזקים" ואין לי ספק שנפגעתי מכך שלא היתה דיפרנציאציה: "מחוננים" עוד לא נולדו אז, חוגי העשרה מדעית מה פתאם, ולקפוץ כיתה היה בעיה חברתית לא פשוטה. הפגיעה התבטאה בכך שבית הספר היסודי, ובמידה רבה גם התיכון, לא הציב בפני אתגרים של ממש וגם מנע מפגש עם יותר ילדים חכמים (לפחות) כמוני, מה שגרם לי למשבר עצום כשנחשפתי לכאלה דווקא בצה"ל; פתאום, בקורס תכנות, נתקלתי באנשים חכמים, חלקם *הרבה* יותר ממני, ושיירי השוק שחטפתי לא עזבו אותי מעולם, כמו קרינת הרקע של המפץ הגדול.
עוד אנקדוטה: באוניברסיטה כבר הפנמתי את הלקח, אבל איתרע מזלי ולמד איתי מישהו שגרם לי להרגיש טיפש ממש; הוא הצטרף רק כמה חודשים לאחר תחילת השנה, והופנה אלי כדי שאתן לו את המחברות שלי. השארתי לו אותן ביום חמישי, וביום ראשון הוא החזיר לי הכל וכשהתנדבתי לשבת איתו על החומר ולהסביר דברים, הוא אמר שקרא, הבין והכל בסדר. לתדהמתי מהר מאד התברר שהוא לא היה בלון נפוח אלא שבאמת לקח לו סופשבוע אחד להשלים חומר של כמה חודשים. אז עוד לא שיערתי שהוא עומד להפוך למדען בעל שם עולמי והמסקנה שהגעתי אליה היא שאין לי מה לחפש בתחום האקדמי אם אני לא רוצה להיות קצה קצהו של זנב של האריות. זה היה סופה של קריירה אקדמית מפוארת שרק פרישתי מכדורגל משתווה לה בנזק שנגרם לאנושות בגלל החלטות שגויות שלי. רק שתדעו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש