בתשובה לעומר, 22/05/23 11:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבנתי עכשיו שאתה כל הזמן טוען שבספר דברים ירושלים לא מוזכרת. אין לי בכלל שום עניין להתווכח עם זה ועם התזה הנלוית שהרפורמה של יאשיהו היא במקור ישראלית (צפונית). יהי כך. בעזרת זה אתה רוצה להכחיש את מה שכתוב גם במלכים וגם בדברי הימים שוב ושוב - ריכוז הפולחן בירושליים. בעיניך הקטעים בדברים העוסקים בפולחן ואינם בבחינת כרוניקה הם בני הזמן ואילו הכרוניקה במלכים ודבה"י הדומים לה סגנונית (בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו) הם אנכרוניזם מאוחר? הפירוש שלי של קריאת שמע הוא פירוש מילולי שכלל אינו מסתמך על שום פלפול. שמעו פליטי ישראל שזה עתה הצטרפו לממלכת יהודה.אין יותר יהוה שומרון ויהוה ציון. יש רק אל אחד יהווה והוא האל הלאומי של יהודה וישראל גם יחד. לא כתוב שזה יהוה ציון, אבל אם מסכימים שספר דברים הוא מה שקרא יאשיהו בפני כל העם בבית יהוה בציון, ברור שמושבו של אותו אל לאומי הוא במקדש אשר על הר הבית. מי דבר על מונותאיזם. דברתי על פוליטיקה ואיחוד השבטים. אם ירושלים אכן אינה נזכרת בספר דבריםיש לכך הסבר הגיוני בהחלט. הרי הדברים אמורים להיות תות משה, שבימיו ירושליםהיתה יבוסית. שים לב, שגם מלכים וגם דבה"י אינם מתחייבים שמדובר בתורה שנכתבה ע"י משה. הם רק מוסרים שזה מה שטען חלקיהו הכהן. מבחינתם, אם הוא עצמו בשיתוף פעולה עם שפן או אחרים, כתבו אותם להיראות כדברי משה מנביאי ישראל (להבדיל מיהודה), אין הדבר נוגע להם: וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ספר התורה = מגילת ההוראות. ספר נחמיה מזכיר בצורה תמוהה את עזרא הסופר שקורא באוזני העם מספר תורת אלוהים, או ספר תורת משה1. אבל די ברור שלקראת סוף ימי בית שני מדובר על מגילות נפרדות: מספר מקורות שונים ממגוון השקפות מתייחסים אליהם כספרים. אני לא יודע ממתי בדיוק נוצר ספר תורה אחד. 1 מזכירים בסקירה ההיסטורית שם את יהושע בשם ישוע. אם הם רק היו הולכים לפי ההיסטוריה של יהושע כ 'ד, היו צריכים להזכיר שם דווקא את ספר תורת ישוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהיו נסיונות לרכז את הפולחן, ובוודאי שחלקם התמקדו בירושלים. אין לי שום וויכוח עם זה. בוודאי גם שרבות מן המגילות שנערכו לתוך התנ"ך נכתבו על ידי הקבוצות שדחפו לריכוז הפולחן, וחלקן ע"י פרו-ירושלמים. גם עם כך אין לי וויכוח. הוויכוח שלי הוא לגבי מידת ההצלחה של הניסיונות האלה, לגבי הקונצנזוס ש-(לא) היה סביב ירושלם, ובעיקר, לגבי המציאות הדתית\פולחנית ששררה בגבולות כנען בזמן האלף הראשון לפני הספירה, והדמיון שלה (או לשיטתי חוסר הדמיון שלה) לדת היהודית היום. ולגבי "שמע ישראל", אני כנראה לא ממש מסכים עם הפרשנות שלך1, ובעיקר כשאתה כותב "ברור שמושבו של אותו אל לאומי הוא במקדש אשר על הר הבית" (למה זה כל כך ברור? זכור למשל שהשומרונים עד היום משוכנעים שמדובר בכלל בהר גריזים, ואני לא חושב שאתה יכול לטעון שאתה יודע יותר טוב מהם - והיו עוד מועמדים טבעיים). חוץ מזה, לא אתה דיברת על מונותאיזם כשכתבת "ואין בלתו"? את התירוץ שמצאת לאי-הזכרת ירושלם בספר דברים אני לא מקבל, אבל דיון בכך יגרור אותנו למחילת ארנב חדשה לגמרי. בקצרה: השתכנעתי שספר דברים הוא איחוד של כמה מקורות, מתוכם שני העיקריים הם "ספר הברית" שחיבר שפן הסופר ועליו בסיס יאישהו את הרפורמה שלו, ו-"ספר נאום משה" כפי שמשתקף במגילות שפירא (ככל שעובר הזמן הולכים ומתחזקים הסימנים שהן היו בעצם אותנטיות אחרי הכל, וסיפור אובדנן הוא אחת הטרגדיות הגדולות שידעה הארכיאולגיה המקראית). לכן סיפור המסגרת של משה אינו הסבר משכנע לתוכן ספר הברית, מכיוון שמדובר בספרים שונים. אבל גם אם לא תקבל את הגרסה הזו, הרי מן הסתם אתה לא חושב שתוכן הספר הוא באמת ציטוט של איזשהו משה היסטורי, נכון? אז צריך להסביר (אם אתה מניח שמובן מאליו שמדובר היה בירושלם) למה המחבר החליט להציג את תוכנו באופן שמעלים את ירושלם ממנו? בפרט, שלא היה צריך אפילו לבחור סיפור מסגרת אחר, מכיוון שאין שום בעיה ספרותית לשים דברים נבואיים בפיו של משה למשל (כמו שאברהם קיבל מידע-פנים מיהוה בנוגע לשעבוד במצריים הרבה לפני התרחשותה וכו'). 1 זה כנראה אנכרוניסטי לדבר בזמן הזה על איחוד השבטים ועל האל הלאומי של ממלכת ישראל, ואני לא רואה כאן סנטימנט שרוחו "יש רק אל אחד", וכו'. אבל זה לא מאד עקרוני כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי עכשיו מדוע מתנהל בינינו דושיח של חרשים. אתה מתוכח עם איש קש ואני כל הזמן זז לך ממנו. לא היתה לי שום כוונה לטעון למונותאיזם בימי יאשיהו. מבחינתי, התאוריה על כך שאת המונותאיזם הביאו עזרא ונחמיה בעקבות הרפורמה הדתית של כורש. אין לי די ידע בנושא כדי לקבוע עמדה אישית מוצקת, אבל זה נראה לי מתקבל על הדעת. אין לי גם כוונה להתווכח בנושא, מתי התחילו להתפלל בבתי כנסת תפילות במובן הקיים היום. אני לא יודע ואם מדובר בתקופת נשיאי הסנהדרין מיוחנן בן זכאי ועד יהודה הנשיא, אין לי בעיה עם זה. אני לא מכיר את העניין של מגילות שפירא ויש לי חוסר מביך של ידע בנושא שיטת המקורות הנפרדים של התנ"ך. אבל אני יודע שאתה טועה בעניין הכתיבה הלינארית-כרונולוגית של כותבי התנ"ך. למיטב ידיעתי אינם חורגים ממסגרת הזמן הסיפורית והחריגה הכרונולוגית בגלוי היחידה המוכרת לי היא בספר מלכים כאשר הנביא שבא מן הצפון מתנבא בימי מלך יהודה אחיה ומציין את שמו של המלך יאשיהו, 250 שנה לפני לידתו. לדעתי זוהי אחת ההוכחות הטקסטואליות לכך שמחבר פרקי מלכים אלו חי בערך בימי יאשיה. אני בכלל נוטה לפרשנות פשט של המקרא אצל חילונים התפתחה הטיה לטעון שכל מה שכתוב בפשט המקרא אינו נכון וצריך לחפש את האמת על דרך הדרש, הרמז והסוד. דעתי היא שמחברי התנ"ך ושומעיהם היו אנשים יודעי קרוא וכתוב והיה להם ידע לא מבוטל על עברם. אתה טועה במה שיחסת לי בקשר ל"אין בלתו" ו"שמע ישראל" ולא היתה לי שום כוונה מונותאיסטית או תאודיציונית. הפירוש שלי הוא על דרך הפשט. הממלכה הקטנה של יאשיהו שהקיפה את העיר ירושליים, חוותה התפתחות ופריחה עצומה בימי יאשיהו בגלל התפוררות הממלכה האשורית האחרונה ועלייתה השנייה של בבל. יהודה קלטה המון פליטים מן הממלכה הצפונית ויאשיהו כנראה הצליח לספח לפחות חלקים מסויימים מן הטריטוריות של הממלכה הצפונית. הניסיון של יאשיהו ושריו היה ליצור איחוד לאומי ודתי של יושבי יהודה הותיקה והפליטים החדשים ממלכת ישראל. ה"אין בלתו" שלי התיחס לאיחוד יהוה הצפוני הדרומי לאל אחד ומשותף לכל שנים עשר השבטים. אני חושב שסביר להניח שהיה מאבק נגד אלים מקומיים אחרים, פשוט מפני שזה כתוב. אין כאן שום טענה על אלוהות אוניברסלית או יחידה. גם "שמע ישראל" שלי, אינו הצהרה מונותאיסטית או דתית אוניברסלית, במובן המקובל היום. אני קורא אותה כהצהרה פוליטית-דתית מקומית. כולנו, נתיניו של המלך יאשיהו, שייכים לעם אחד ויש לנו אל לאומי משותף. זהו האל יהווה שאותו עובדים במקדש שבבירת הממלכה. לגבי בתי הכנסת אני טוען שהיו קיימים לפני המאה הראשונה, בגלות בבל ובא"י (בית הכנסת ביריחו, ראשיתו מתועדת למלכות אלכסנדר ינאי. ע"פ הטענה, בעת חורבן הבית, היו בירושליים 480 בתי כנסת. בנוגע למה שעשו באותם בתי כנסת, אתה כנראה צודק. הכתובת שהבאתי ונמצאה בירושליים מספרת שבבית הכנסת קראו ולמדו מגילות קודש. בחדרים הצמודים לבית הכנסת התארחו מבקרים ועולי רגל. באופן אישי, קשה לי לתאר לעצמי, שהרבנים הפרושים לפני ואחרי שלמדו עם תלמידיהם, לא ברכו והתפללו איתם. אבל זה יכול להיות. בעיניי היה יפה שהכיוון ההפוך היה קיים בוודאות. טקס "הקהל" משמר את הזיכרון של המלך-כוהן החשמונאי שהיה קורא בספר התורה באוזני המון עולי הרגל שהתכנסו בחצרות בית המקדש. אנו יודעים גם שהפרושים התנגדו והפריעו להקרבת הקורבן לשלום הקיסר ולכן מן הסתם חלוקת העבודה בין הכוהנים לרבנים הלא-כוהנים לא היתה מוחלטת. כוהני המקדש אולי קראו בספרי הקודש והרבנים אולי פסקו על כשרות קרבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגילות שפירא: להבנתי גם היום רוב החוקרים חושבים שהם זיוף. הטקסט שלהם דווקא די דומה לטקסט של ספר דברים (עם שינויים קטנים, יחסית). אותי זה די מפתיע כי הייתי בטוח שגם טקסט שהתקדש יעבור יותר שינויים ברבות השנים אחרי עשרות מחזורי העתקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |