|
לא פעם ההבדל בין דעות לעובדות פחות ברור ממה שנדמה לנו. "שקרנים שמודעים לשקרנותם" הם לדעתי, המיעוט מבין השקרנים, אלא אם אתה כולל "שקר עצמי" בקטגוריה הזאת, מה שנושא עימו בעיות משל עצמו.
בניגוד למר טאוב אני לא מנסה להגן על זכותם של השקרנים לשקר, אבל אנחנו נמצאים מספיק קרוב להקמת "מיניסטריון האמת" כדי לגרום לי תחושת עקצוץ כשאני חושב על ההשלכות של הטלת צנזורה על מה שיוגדר כ"אי אמירת אמת" (ע"ע פולין). כאמור, אני בהחלט לא מרוצה גם מהרעיון ההפוך לפיו הכל הולך, והמציאות היא שתבור עבורנו את הבר מן התבן - כלומר אולי זה נכון שלשקר אין רגליים, אבל נראה שיש לו מכונית מרוץ. למי יועיל "הטווח הארוך" בו הכל יסכימו שכדור הארץ סובב את השמש? לא לי.
משפטיזציה של חופש הדיבור צריכה להיעשות רק במשורה ורק במקרים נדירים מאד.
בעולם סביר היה אפשר לצפות לכך שיקומו גופים שיתקיימו מבדיקת עובדות ו"עובדות" לפחות במרבית הנושאים הפרובלמטיים - משהו כמו ה- consumer report עבור ידיעות וחדשות) אבל נראה לי שבמציאות חיינו חברה כזאת תפשוט את הרגל מחוסר ביקוש. ההוכחה: סרטון ההתקפה הפראית על הנהגת המבועתת עדיין מככב ברשת.
|
|