 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה לך ולאחרים על התגובות, גם אם חלקן מייחס לי דעות וקווי אופי מסויימים. בשלב זה אני נמנע מלהיכנס בעובי הקורה ומתעניין יותר בשני היבטים מצומצמים של הדיון. הראשון הוא מידת ההיכרות עם פרטי הרפורמה, והצעות לתיקון יכולות היו להעיד על הימצאותה של כזו. השני הוא מידת השימוש במידע ההיסטורי והאקטואלי העשיר על העולם הדמוקרטי. זה אולי השמרן שמקליד במקומי, אבל הוא סומך על הניסיון האנושי, ואם אפשר הסטטיסטי, הרבה יותר מאשר על ההיגיון האנושי, כולל זה שלי. תהיתי משום כך אם היסטוריון כהררי יצליח לגייס את יכולותיו המקצועיות לעניין שעל הפרק. מה שהדגיש עבורי את הצורך בנוקדנות מסוג זה היא עצומת הכלכלנים, שהיא חלק משורה של עצומות וגילויי דעת מקצועיים בעשרות השנים האחרונים, שהתבדו ברובם, הגיוניות וראויות ככל שנראו לי בזמנו. כעת, התייצבות מרשימה הן באחידותה והן בנחרצותה של בכירי הכלכלנים בישראל וגם כמה מן העולם חוזה שחורות לכלכלה הישראלית. גם כאן, סירבו חלק מן הדוברים להתייחס לסעיפי הרפורמה, לא כל שכן להעלות הצעות שיפור. בפודקסטים, כתבות וראיונות שנילוו לעצומה, נטענו או נרמזו דברים שחלקם הגדול הופרך על נקלה. נדרשתי לעניין זה על ידי חברים ובני משפחה שביקשו את דעתי בעניין1. —---------------------------------------------------- 1 לייתר דיוק, ביקשו לשנות את דעתי. הנה בכל אופן מסמך התשובה - תיקונים בשפה נאותה יתקבלו בברכה. בשלב זה כדאי להתעלם מן העניינים הלא כלכליים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מוזר לראות שאחרי חודשיים שכבר רואים בהם את קריסת הכלכלה במגוון מדדים שונים (משער הדולר, הבורסה וההשקעות בהייטק), אתה כולל את אזהרות הכלכלנים ככאלה ש'התבדו ברובן'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתכוון, מן הסתם, לאזהרות אחרות (''חלק משורה של עצומות וגילויי דעת מקצועיים בעשרות השנים האחרונים, שהתבדו ברובם''). קריסת הכלכלה היא עניין מורכב למדי, כי האזהרות מפניה ואי השקט החברתי שמתבטא במחאה מהוים קטליזטור לתהליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאתה תאשים את המחאה בקריסת הכלכלה? אכן זמנים קשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא האשמתי אותה אלא כקטליזטור לתהליך שעלול להיות איטי יותר אבל כואב יותר בלעדיהן. אני לא חושב שיש צורך להעמיד פנים כאילו לאזהרות של בכירי הכלכלנים אין השפעה בכיוון של נבואה שמגשימה את עצמה. ובמלים פשוטות יותר למען צופי ערוץ 14 ופרשניו: אזהרות מפני דיקטטורה גורמות נזק כלכלי לטווח קצר, אלא שדיקטטורה גורמת נזק כלכלי חמור הרבה יותר, לשנים ארוכות, שלא לדבר על נזקים אחרים. אישית, אפילו אם דיקטטורה היתה דווקא מועילה לכלכלה - הו, סטאלין - הייתי מתנגד לה באותו תוקף שאני מתנגד לה היום. (ומי שיטרח מספיק לחפש ברחבי הרשת ויגלה את פרצופי האמיתי, שיבלה). ואגב, האנגרמה ל"קהלת" יכולה להיות יותר מתוחכמת, אבל הנוסח המלא נפסל בגלל הטענה שאנשים לא יבינו אותו בתנאי השטח בהם הוא מוצג). __________ (כן, יש לי עודף זמן. shoot me). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה הmerde :) אני הגעתי עד ל'תרד' ולא יותר מזה. _____ לאור הרעש רב הדציבלים בהפגנות - בעיקר מהזמבורות שגרמו לנו להצטייד בפק"ל קבוע של אטמי אוזניים - כבר הבנתי שהברירה של המחנה הליברלי היא 'דמוקרטיה או תדר'. אחר כך עוד יאשימו אותנו בדו-שיח של חרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנתונים הללו נבדקו גם ביחס למדינות אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שכלכלנים, גם הטובים והמפורסמים בהם, די גרועים בלחזות את העתיד. את אחת הדוגמאות המכוננות קיבלנו רק לפני שנה וקצת, כאשר יו"ר הפד המוערך ג'רום פאוול המשיך להתעקש שהאינפלציה היא transitory ואין צורך להקפיץ את הריבית בגללה. טעות יסודית בנושא המרכזי שהוא והמועצה שלו מופקדים עליו. בכלל, מדע הכלכלה הוא הרבה יותר "רך" ממה שמקובל לייחס לו. במקרים רבים לא ניתן לבצע ניסויים הדירים בגלל כמות המשתנים. במקרו כלכלה בכלל אי אפשר, ופשוט זורקים החוצה משתנים. גם הנחות היסוד של "האדם הכלכלי" הרציונלי והשוק המשוכלל עורערו קשות בעשרים השנה האחרונות, ונגסו באמינותם של המודלים המתמטיים שהיו אמורים לחזות התנהגות פרטים וקבוצות. והנה בא ה"אבל" והוא "אבל" ענק: כל הכלכלה נשענת מאז ומעולם על שתי מלים מהשורש בעל הקונוטציות הדתיות "אמן": אמון ואמונה. כסף, אשראי וחוזים מסחריים יכולים להתקיים רק במערכת יחסים שיש בה אמון. וככל שהאמון גדול יותר (במי שהנפיק את הכסף, במערכת האכיפה של חוזים) כך הכלכלה מתפתחת בקלות.12 נח הררי בקורס שלו נותן דוגמאות לאימפריות ההולנדית והבריטית שצמחו על חשבון האימפריה הספרדית וניצחו אותה, משום שיכלו ללוות כסף יותר בקלות כי הבנקאים סמכו על מערכת החוקים שלהן יותר מאשר על זו של מלך ספרד. האשראי, שהוא על פי נח הררי הכח המניע הראשי של הצמיחה הטכנולוגית והכלכלית המואצת ב 500 השנים האחרונות, נשען על אמונה בצמיחה העתידית. בלעדיה מתן האשראי היה מצומצם והצמיחה הכלכלית היתה זעומה. כן, יש כאן נבואה שמגשימה את עצמה. הנבואות שמגשימות את עצמן הן חלק משמעותי מאוד בכלכלה המודרנית. כאשר האמון של המוסדות הבינלאומיים באמינות של מערכת החוקים הישראלית מתערער, ההשפעה על השקעות היא מהירה וחזקה. הרפורמה, ששואפת לחזק את כוחה של הממשלה על חשבון בית המשפט, פוגעת ישירות באמון הזה. מערכת הבלמים והאיזונים שמאפיינת דמוקרטיות ליברליות חשובה לסוכנויות הדירוג לא פחות מאשר הגירעון התקציבי, כי עבורם היא האישור שבעתיד לא ישתנו כללי המשחק במדינה המדורגת. רואים את זה היטב בדו"ח של מודי'ס מאתמול: הם משבחים את יחס החוב תוצר הנמוך, את העודף התקציבי של השנה שעברה והגירעון הנמוך הצפוי בתקציב השנה הנוכחית3, אבל מורידים את הדירוג בגלל הניסיון להפרת האיזון בין הרשויות. לפי הפרמטרים, ללא הצעדים שנקטה הממשלה הנוכחית, אולי אפילו היה עולה הדירוג. המחאה האזרחית ועמדת מערכת הביטחון4 הן עבורם נקודות חוזק שאולי אפילו מנעו הורדת דירוג חריפה יותר. ______ 1 אחת הטענות כבדות המשקל נגד האקטיביזם של בית המשפט העליון ובעד רפורמה היא ערעור האמון באכיפת חוזים בעקבות פס"ד אפרופים. לא קראתי את פס"ד עצמו, אבל הפרשנות שקראתי עליו אכן מעלה בעיה רצינית. 2 יוצא שהמגנה כרטא היא אבן היסוד להתפתחות הכלכלית המואצת של אירופה שהחלה כמה מאות שנים אחריה, ואחת התשובות לשאלה איך קרה שאירופה הענייה והשולית כבשה את העולם כולו תוך כמה מאות שנים. 3 הלוואי, אבל לא נראה לי שיתממש. הכנסות המדינה ממסים צונחות באופן מבהיל. 4 מהניסוח קשה להבין אם זה גלנט, מחאת הטייסים או העצמאות והאזהרות של הרמכ"ל וראשי סוכנויות הבטחון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |