|
||||
|
||||
אוקיי. אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי ואת מתעקשת לא לקרוא את הדברים או לחילופין, להבין אותם מבלי לקרוא. אז אני אכתוב אותם בפעם האחרונה: א. חרדים הם אנשים שומרי חוק כאשר החוק הוא לטובתם. אין להם בעיה להפוך שולחנות ולעורר מהומה ברחובות כשהחוק לא נראה להם. ב. אני לא אומרת לילד בן ארבע כלום. המדינה אומרת להוריו, האחראים עליו. כתבו לך את זה כאן כמה וכמה פעמים ואת מתעקשת להתעלם. ג. לא מאפשרים להם לעבוד? אני אחלוק איתך מידע אישי שלי. שירתתי שירות מלא בצבא, כך גם בן זוגי, סיימתי תואר שני בהצטיינות (ובמשך כל שנות לימודי עבדתי בעבודות סטודנטים) ואני כבר שבעה חודשים מחפשת עבודה ללא הצלחה ולא כי אני בררנית אלא כי אני מוגדרת over qualified, כך שגם ממשרות זוטרות אני נדחית. יתרה מכך, אני אמא לתינוקת קטנה ואין באפשרותי לדאוג לה למסגרת של גן ילדים הואיל ובאיזור מגורי גני הילדים היחידים שיש ועולים פחות מ-2000 ש"ח לחודש (שזו המשכנתא שאני משלמת) הם גנים של ש"ס. אי לכך ביתי נענשת בשל אמונת הוריה. חרדים מצהירים בפירוש כי אינם רוצים לעבוד אלא ללמוד. מכאן שכפי שהמדינה לא תומכת בי (והיא לא) אין שום סיבה שבעולם שתתמוך בהם. את קוראת לזה אטימות. אני לא רואה את הדברים באותה עין (מה גם שאני לא מקבלת פטור מהארנונה. גם כסטודנטית לא הייתי זכאית לזה). ד. ההנחה שלך שלימוד תורה אינו ערך בעיני היא מוטעית. עצם הערכיות שבלימוד עדיין אינה מקנה זכויות יתר (בדיוק כמו שסטודנטים באוניברסיטה לא מקבלים זכויות יותר - בהסתייגות מתלמידי ישיבה כמובן). זוהי מדינת היהודים שהוקמה מתוך ראייה ציונית. החרדים התיישבו בארץ אך לא בנו את המדינה. איש לא מגרשם מכאן אך (ואני חוזרת על דבריו של דובי כמדומני) הם מוזמנים לנהוג כמו הנטורי קרתא שלא נותנים אך גם לא לוקחים. אף אחד לא מרעיב אדם אחר. ואם ממני, כאזרחית מבקשים לתרום ל"רוח הישראלית" - ובכך לתמוך באזרחים שהמדינה אמורה לתמוך בהם, אני מצפה גם משאר האזרחים לתת כתף במערכת הקיום הזו. ה. אם היית שואלת, הייתי עונה שאני נגד גיוס תלמידי ישיבות מתוך הסירבול שבעניין. אני בעד תרומה לקהילה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |