בתשובה לשוקי שמאל, 21/03/23 2:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אשמח להמשיך את הדיון דווקא בנושא העיתונות, ברשותך, כיוון שתהיתי בנושא הרבה. אני חושב שהגבתי כאן היכנשהו בנושא עידן המידע ומהפכת המידע, ואכן, הנושא עולה בדיון בינינו. אותו חותם "עיתונאי" מבחינתי הוא סממן לעולם ישן, רומנטי ושאבד עליו הכלח. ערך העיתונות בעולם ללא מידע, ללא גישה למידע ועם יכולת חופש ביטוי מצומצמת היה גבוה מאוד. העיתונות, הלכה למעשה, הנגישה עובדות שלא היו ידועות בשום דרך לציבור. בעבר סמכתי על עיתונאי שיבדוק את כל חוק ההסדרים וילך לארכיונים לבדוק את השינויים מההצעות הקודמות. היום, מעבר לעובדה שהחוק נגיש לי ואני יכול לקרוא בו, יש לך צבא של עכברי רשת שנוברים בכל סוג ופסיק והם ידעו למצוא בדיוק את מה שצריך. המקצוע עצמו, "עיתונאות", איבד הרבה מאוד מהרלוונטיות שלו בעידן הנגשת המידע. האינטרנט ביצע מהפכה לא רק אצל המשתמשים, אלא גם אצל הממשלות, שמבינות שהן חייבות להיות שקופות ומונגשות יותר. למשל, חוק חופש המידע - היום כל אחד יכול (ומדי פעם אני גם עושה את זה) לקבל מידע מרשות ציבורית, לא חייבים להיות עיתונאים עם קשרים בשביל זה. גם הרשות השופטת, אגב, הבינה את הנושא הזה (באיחור מה), והיום יש גישה לכל פסקי הדין של בית המשפט העליון בצורה נוחה. פסקי דין של ערכאות אחרות עדיין מצריכים קצת יותר מיומנות, אבל יש לא מעט אתרים (בתשלום) שעושים זאת בצורה נהדרת. הצידוק היחיד לעיתונאות היום הוא גב כלכלי: גוף גדול, חזק, עם יכולת לתחקירים מעמיקים וארוכי טווח,ואפילו לשחק על גבולות החוק מדי פעם, הדלפות, מודיעים, וכו'. עיתונאות חוקרת היא אכן משאב חשוב בעולמנו, כנראה יותר מתמיד. עיתונאות של איסוף מידע, פרשנות והנגשה, ובכן, אני לא רואה בה בעלת ערך רב. בנוגע להתייחסותך לאג'נדות ולצ'רי פיקינג, כל זה מדויק, לכן אני נוהג לאסוף עובדות ממקורות מגוונים ככל שאני יכול ואז לנתח את המידע בעצמי. אין ספק שיש באינטרנט הרבה אשפה וחלק גדול מהעבודה הוא גם סינון. מצד שני, יש היום גם הרבה מקורות רשמיים; במקרה שלפנינו מדובר בסך הכל בהצעות חוק בשלב זה. הדיונים של ועדת חוקה בכנסת מצולמים ואפשר לצפות בהם, החוקים נגישים, חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה נגישות (לרוב), פרסומים שונים של משרדי ממשלה בנושא ועוד ועוד. מבחינת "אמינות" - זו אכן שאלה מצוינת. המשפט של נתניהו נקרא בעין השביעית "משפט המו"לים", בדיוק כי הוא גם זה. כל הטענות בנוגע לשחיתות וסיאוב מצד נתניהו רלוונטיות גם לגופי התקשורת, ותיקי 2000+4000 גרמו לאבדן אמון משמעותי בהם. לי, כשלעצמי, מעולם לא הייתה איזושהי הילה מסוימת למקצוע העיתונאות ומעולם לא תפסתי מהם כאמינים בצורה חריגה. לסיכום, ובהקבלה, יתכן שיש כאן גישה פוסט מודרנית, ויתכן שאנחנו צריכים להתנתק ממוסכמות מסוימות שהיו רלוונטיות לעידן אחר. בנוגע לחוק הגיוס - אני סבור שכל אזרח ישראלי צריך להתגייס, לצבא/משטרה/כיבוי אש/שירות לאומי/בתי חולים וכו' בגיל 18. חילונים, חרדים, ערבים, דרוזים, כולם. אבל גם במקרה הזה, אתה עושה צ'רי פיקינג, כי מדובר בסוגיה סבוכה שבג"ץ, כפי שאתה רואה, מתעסק בה רבות ועדיין לא הגיע להסכמה. יש היסטוריה חוקתית נוספת למשבר הגיוס, בעיקר הבג"ץ שקדם לחוק טל, שדיבר על החלטת שר ולא על החלטת כנסת. בג"ץ לא יכול לחייב, אפקטיבית, את הממשלה לגייס אף אחד. בג"ץ לעולם לא יוציא צו שמורה לשר הבטחון לחייל אנשים מישיבות - זה פשוט לא יקרה. הוא רק יכול להמשיך ולפסול/לדחות/לבקש ניסוחים מחדש. דיאלוג מתמיד בין הצדדים. אני רואה בכנסת רוב של כ-90 חברי כנסת שירצו לחייב כל צעיר ישראלי בגיוס. המתנגדות העיקריות הן בעיקר יהדות התורה והמפלגות הערביות. בוחרי ש"ס הם לא בוגרי ישיבות חרדיות קלאסיות וחלק מסוים מהם מתגייס ונחשב חרד"לי. כנ"ל מצביעי ציונות דתית. אז כאן השאלה הפשוטה - למה חוק גיוס חדש לא עובר?... פוליטיקת הזהויות מחסלת את המדינה הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עיתונות החדשות אתה אומר שני דברים שהם אולי אחד. אתה כותב על אבדן הקלח על שדרן ופרשן החדשות המהימן בנוסח וולטר קרונקייט ואדוארד מורו ועיתונאות החדשות הקלאסית (ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, BBC, CNN, גרדיאן). וכן על המהפכה בטכנולוגיית המידע ששינתה הרבה דברים בעיתונאות במאה ה-21. אני מסכים שהתקשורת במאה ה-21 קשורה לעתונאות במאה ה-19 כמו שחללית קשורה למקל הליכה. יתכן שאתה צודק והיום לכל אחד יש גישה מלאה לכל המידע הדרוש או המעניין אותו ותפקיד העיתונאי הקלאסי כמתווך של מידע וחדשות עבר מן העולם. אני לא בטוח שאני מסכים עם הפרשנות שלך. תחושת הבטן שלי היא שככל שהטכנולוגיה משוכללת יותר, כך גובר הצורך במתווכים מומחים ולא פוחת. אני גם לא רואה שמדינות טוטאלטריות וגם דמוקרטיות מתקשות לשמור על השליטה שלהן במידע. לא הייתי מזלזל בקושי שמעמידה הטכנולוגיה עצמה בפני הגישה למידע ובפרט הגידול האקספוננציאלי בכמות המידע. ההנחה שלך מקבילה להנחה ששיפור הגישה למוצרים וטכנולוגיית הבישול הבייתי תחסל את המסעדות והטבחים המקצועיים. הקושי העיקרי הוא חוסר רצונם של רוב בני האדם להיות עיתונאים, לא פחות מן המידע נטול הגישה והעדיפות המכריעה של פייק וזבל על אינפורמציה מועילה. אפילו אם ברוח ימים אלו נמכן את מלאכת הגישה, הסינון והפרשנות אל המידע החדשותי, עדיין יהיה זה בלתי אפשרי לגמרי למפות את מערכת הסינון והאינטרסים שעומדת מאחורי המכונה הזאת. ועדיין נמלט אל המתווך האנושי והאמין שאת מהימנותו אנו בנויים להעריך ולא רק במימד אינפורמציית החדשות. יתכן שהדלדלותו של מעמד העיתונאים הפרשנים (נחום ברנע, ישעיהו בן פורת, עמוס אילון) נובע יותר מהעדר מודל כלכלי שיפרנס אותם מאשר מהעדר הצורך בקיומם. אם אתה רוצה test case לגישה האומניפוטנטית למידע, אתה יכול לקחת את השאלה כיצד נוצר וירוס ה-covid. אני לא יודע אם אני יכול לתרום יותר מזה, מפני שכפי שבודאי הבחנת, אני לא מומחה בנושא. לגבי נושא הגיוס, אני רואה אותו יותר פשוט בהקשר של בג"ץ. בג"ץ פסל את חוקי הגיוס כבר שלוש פעמים. לענ"ד הוא מלא בכך את חובתו. בעיניי בלתי סביר שמפלגות ישלחו חיילים אל שדה הקטל, בזמן שילדיהם של המפלגות יהנו מפטור גורף כל כך וחסר כל צידוק ענייני. הקשקוש המטאפיסי של התפילות וכל הג'אז הזה נראה לי כהתאבדות של המדינה הרציונלית. שאלת הגיוס עצמה סבוכה מאד ועסקתי בה בכמה תגובות המתיחסות לעמדתו של פרופ יגיל לוי בפתיל תגובה 754599 הבג"ץ נמנע מהתערבות בחוק הגיוס עצמו והטיל את המלאכה על הממשלה. זה לא פטר אותו מחמת הזעם ושנאת הפוליטיקאים החרדים, מה שמעמיד בספק את כל התזה התולה זאת על האקטיביזם המשפטי. בעיניי זו הוכחה מובהקת לצורך בעילת הסבירות. נראה לי כי כל הסיפור של חוק הגיוס, שבעיניי הוא אחד המנועים של המשבר החוקתי, יכל להיפתר לתועלת כל הצדדים באמצעות שירות לאומי. איני יכול להסביר את ההתנהגות האירדנטית של החרדים, אלא כהיבריס ונחידות לבודד את הקהילה שלהם מכל מגע עם החברה הישראלית הכללית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |