|
||||
|
||||
כדי להבהיר על מה אני מדבר, כדאי כצעד סמלי להדוף מן השולחן את טענות הקיפוח של שבטים שלא יכולים לסלוח לישראל הראשונה את ניסיונה לעזור להם. מתוקף הניסיון הזה הם סבורים שאותה ישראל אחראית לכל ההבטחות שהובטחו להם ולא התקיימו (בין שמדובר בהבטחות אמיתיות ובין אם מדובר בהבטחות שהבטיח אדם לעצמו). לא נעים ולא מועיל לומר זאת, אבל הריח החזק העולה מכל הטרוניות הללו הוא ריח של כפיות טובה. בניגוד לשבטים רבים ישראל הראשונה היתה קבוצה פתוחה שקראה לרבים להשתלב בה. גם אם השילוב לא תמיד עלה יפה, איך זה מתיישב עם כל הטענות על התנשאות והדרה? אפשר תמיד ללכת לחקרי סתר ליבם של אנשים ולהתעלם מהצהרותיהם הגלויות. מה שזה מאפשר זה תמיד ללכת אל החשדות הגרועים ביותר. לעומת זאת, ישנה הטענה של ערביי ישראל. הקונפליקט הלאומי בא"י בוודאי גרם לערביי א"י נזק אמיתי. אפשר לערער על כך, אך יש רגליים לסברה שאילולא היתה קיימת מדינת ישראל, הפלשתינאים היו נשכרים מכך. במקרה זה הקוץ בזנב הזה הוא ההתעלמות מחלקם של הפלשתינאים בפיתרון האלים של הסכסוך הערבי-יהודי. היו אלו הפלשתינאים שמנעו פיתרון של פשרה בדרכי שלום. מה להם כי ילינו? את היחס של ישראל המנצחת לערבים המנוצחים אפשר לגנות מכל מיני צדדים, אבל עיקרו של דבר, ביחסי כובש נכבש, היו כבר כובשים אכזרים יותר. הנה כי כן גם בטענת הנפגעים האמיתיים יש ריח של עשן שאינו שלהבת אש. מה יש להגיד על אזובי הקיר? צאו וראו את כזבי החרדים על בג"ץ שרודף אותם ותבינו שנאת חינם מהי. אני רואה ברעיון הקנטונים שאני שומע מכל העברים בימינו, קנה סוף בו נאחז הטובע. אבל הוא מבטא את תחושת המצור של ישראל הראשונה. ואכן לב המאפליה הוא הצורך לחיות מוקף בגלי שנאה מכל העברים. אין ספק שזו לא התמונה שראתה בחזונה התנועה הציונית. מן הפה לחוץ, קוראים לנו אחים, אבל בו בזמן מנסים לכייס לנו את הארנק. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |