בתשובה לאריק, 08/03/23 20:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל זו בדיוק הטעות. אתה מערב שני דברים שאין ביניהם קשר: האמונה באלוהים וקיום מצוות. הויכוח על קיום האלוהים, הוא דיון שרק בודדים יכולים לתרום לו דבר משמעותי. כל האחרים מכלים את זמנם במחשבה על שאלה חסרת טעם (משום שהתשובה עליה משפיעה מעט מאד על מעשיהם בפועל). אצל היהודי הדתי, ההחלטה לקיים תורה ומצוות היא האמונה באלוהים ואין בלתה. שאלות על הקף קיום המצוות אינן תופסות. לא מדובר בסיגריות. הרי אין אפילו הסכמה על הקף רשימת המצוות המלאה. האם הדת"ל פחות מאמין החרדי? האם היהודי האשכנזי פחות דתי מן הספרדי (שיש להם מצוות שונות)? X אינו יהודי דתי לא מפני שהוא אתאיסט או אגנוסטיקן (או כפי שאמרו במשחקי הכס: heretics and apostates), אלא מפני שהוא אינו חושב שלקיום תורה ומצוות יש משמעות בחייו. צא וחשוב, במה חשיבותו היהודית של ברוך שפינוזה? הוא היה היהודי הנודע הראשון שפרש מן הקהילה היהודית הדתית וסרב להצטרף לקהילה דתית אחרת. בכך הפך ליהודי החילוני הראשון. יהדות הולנד רואה בבנדטו אספינוזה אחד משלה ואני לא רואה מי יכול להתנגד לכך. מדוע להכחיש אפשרות של קיום זהות יהודית שאין לה שום קשר לדת או תרבות. הרי ע' וא' אינם בורגונדים או אוסטרוגותים. אני רוצה להעיר לתשומת לבך שדוקא המנהג שפשט בעידן האחרון לתלות את זכות קיומנו במדינת ישראל בקושאן תנ"כי או בשמירת השבת וכיוב', גרם לי להתחיל לפקפק בזכות הקיום של מדינת ישראל. אם הזכות הזו תלוייה בפרשנות מסויימת של ספר עתיק שמיליוני קוראים נותנים לו פרשנות שונה לחלוטין, האם כל זכותנו אינה אלא תרגיל המוני באוטוסוגסטיה? למדינת ישראל מוכרחה להיות זכות קיום רגילה שאינה נופלת במאום מזכות הקיום של כל מדינה אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על הויכוח הפילוסופי בעניין קיומו של אלהים, אלא על האמונה בקיומו שקיימת או לא באנשים. שים לב שאת היהודי הדתי פטרתי מהאמונה. הוא דתי בין אם הוא מאמין או לא, בדיוק כפי שכתבת. ניירות הלקמוס שהמצאתי הם מתוך חיי היום יום בפועל. מסורתי יכול לחבוש כיפה ביום יום או לא, יכול לשמור שבת כהלכתה או לא, אבל הוא לא יתאמץ מספיק להתפלל שלש פעמים ביום, לרוב במניין, והוא כן ישתתף בקידוש ויגיד אמן. חילוני לא יתאמץ להשתתף דרך קבע בקידוש, אבל לעתים נדירות הוא ישתתף מרצונו באופן פעיל בטקס דתי שאין לו ערך תרבותי (כמו הנחת תפילין) אתאיסט לא ישתתף מרצונו בטקס דתי שאין לו ערך תרבותי. בסדר פסח הוא יכול להשתתף, אבל הוא לא ישחית את זמנו על הנחת תפילין. אם זכות הקיום של מדינת ישראל תהיה ''רגילה'' ככל המדינות, הרי שהיא איננה יותר המדינה היהודית. אפילו הכרזת בלפור הגיעה לא מעט מרגשות דתיים. ואכן לרוב אתאיזם הולך יד ביד עם ''מדינת כל אזרחיה'' שמאיינת את תכלית הציונות. ותנוח דעתך- כל מדינה ולאום הם תרגיל המוני באוטוסוגסטיה. וכך גם כסף, חברה בע''מ, קניין רוחני וכו' אולי שיתוף הפעולה בין חילונים ודתיים שהביא להקמת המדינה היה מקרה חד פעמי בהיסטוריה היהודית. אולי היו בדור-שניים ההם חילונים מסוג מיוחד ודתיים מסוג מיוחד. אני אומר ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ערך אתה מייחס לאמונה של חילוני בקיום האלוהים? הרי אמונתו או אי אמונתו אינה משפיעה על שום דבר בחייו. אתה בודאי לא חושב שיש יותר פושעים אתאיסטים מאשר פושעים המאמינים בקיום אלוהים? ניירות לקמוס- אני חושב שהתעסקות של חילונים בקטלוג דתיים-מסורתיים למחלקותיהם היא מיותרת ולא מועילה. כתבתי שמצוות אינן סיגריות. הסיכוי שלך להיות יהודי טוב לא בהכרח קשור במספר המצוות שאתה מקיים. מה יגידו דתיים על אדם השומר את כל המצוות מלבד שבת? כאגנוסטיקן אין לי בעיה להניח תפילין, אם אני חושב שזה יעשה מישהו למאושר. איזה קשר אתה רואה בין המדינה היהודית לזכות קיומה? מה פסול מצאת במדינת יהודים (מדינה שרוב גדול של אזרחיה הם בני הלאום היהודי ללא קשר לאמונתם הדתית)? יהודים חילוניים ודתיים מיוחדים במינם - לא חושב. אני חושב שהיו מעט מאד יהודים דתיים, מה שאפשר ל-2 (נניח) הקהילות לחיות זו לצד זו ולהתעלם זו מזו. נדמה לי שרוב היהודים הדתיים באותה תקופה היו ליברלים במובן הזה שהם לא העלו על דעתם שיש להם זכות להתערב בחיי זולתם. אני זוכר שבחיפה האדומה עם התחבורה הציבורית בשבת, האוטובוס פשוט עבר בשבת ברחוב אחר ולא ברחוב הרצל שם היה ביהכ"נ המרכזי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |