 |
|
 |
||
|
||||
 |
"הסרבנות דהיום היא סרבנות דה-לוקס"- זו לא ביקורת זה תיאור מצב. כדבריך מדובר באי-התנדבות. הקונסטלציה היא כזו שהסיכוי שה"סרבנים" יאלצו לשלם מחיר גבוה בעבור מעשיהם, הוא נמוך. יתר על כן, אני חושב שהסרבנות הורודה הזו, ראויה. אין להסתער אל הסרבנות המלאה כשור נגח המסתער אל התהום. מדובר כרגע באיתותי אזהרה. אני מציע לאחיי גיבורי התהילה לא לתת אימון מראש במפקדיהם (מפקד הטייסת, מח"א, רמטכ"ל ובטדאי שלא שרהב"ט). "מעשיהם יקרבו ומעשיהם ירחיקו". אלמלא היה מדובר ב-37 מתוך 40 טייסים, אלא בשלושה מתוכם, יש לי הרגשה שמפקדיהם היו מענישים אותם בחומרה בלי להניד עפעף. אין זו שגרה שמנהלים בכירים, נוקטים עמדה עצמאית שהיא מנוגדת לדעת הממונים עליהם ואסור לבנות על כך. "כבדהו וחשדהו" - אל תבנו על כך שמפקדיכם יגנו עליכם. הניסיון הוא לטובת ההיפך. מה שחסר לי הוא סגירת השורות וקביעה מראש של עמדת הסרבנות השלמה של ההתנגדות החא-אלימה למקרה שחוקי הרפורמה יתקבלו. אין סומכים על הנס - אי אפשר להיות בטוח שמישהו יבלום את החקיקה ואי אפשר לסמוך על אומץ ליבם ונחישותם של ה"חיילים" לסרב ממש בעת פקודה, ללא הכנה והסכמה מראש. לכן אין להתנחמד ואין להסתתר. יש להבהיר ליריבינו שבמקרה של קבלת החוקים, יתקלו בחומת סרבנות של ההתנגדות. כל המזהירים נגד סרבנות מנגד ואומרי ה-"אנחנו לא יכולים לקבל סרבנות וגם לא דימוי של סרבנות״ יושלכו אל ערימת האשפה של ההיסטוריה. אין שיוויון אין גיוס. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |