בתשובה לרטקסס, 02/03/23 13:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. חיפוש בגוגל demonstrations road blocks מביא שפע תוצאות מרחבי העולם. משום מה רוב התוצאות הראשונות אצלי הן מדרום אמריקה, אבל מתישהו מופיעה גם אנגליה, ואני זוכר דיווחים על צרפת והולנד. אני לא יודע מתי התחילה הפרקטיקה. מה המטרה? אולי מטרה אחת של המפגין החוסם, חוץ מלעשות רעש (במובן הרחב והמטאפורי) כדי להביע את גודל כעסו, היא להסתכן במידה מסוימת: דווקא בגלל שהוא עלול להיתקל בכוחה של המשטרה, אולי במעצר, אולי בזעמם של אזרחים שלהם הוא מפריע. ההסתכנות הזו מגדילה את עוצמת ההצהרה "אני כועס", והופכת אותה ליותר מחייבת. אפשר, כמובן, לחשוב על אינסוף דרכים אחרות לסכן את עצמך או לפגוע בעצמך בלי לפגוע באחרים שאין לך דבר נגדם; דרך אחת מפורסמת כזו היא הצתה עצמית, והיא במובן מסוים מאוד אפקטיבית אבל לא מתאימה לרבים (אהם). אפשר לחשוב על עוד הרבה דרכים אחרות, לא כל כך קיצוניות; אני לא יודע למה דווקא חסימת כבישים נהייתה כל כך פופולרית. במחאה הנוכחית, אני חושב שיש טעם מיוחד בהסתכנות הזו. כרגע נראה אפשרי מאוד שנגיע למצב של משבר סמכות: ראש הממשלה או השר נותנים למשטרה הוראה אחת, בית המשפט או היועמ"ש נותנים הוראה מנוגדת, ועכשיו המפכ"ל צריך להחליט למי לציית (אם בכלל), ובעצם לא רק הוא אלא גם כל שוטר לאורך שרשרת הפיקוד יתחיל לשאול את עצמו מה לעשות (ובהכללה משוטר: חשב שמעביר כסף ממשלתי, איש הוצל"פ, מאבטחים, ואפילו מורים). מעבר לשאלה מה ראוי שיעשה, בחירות שונות עלולות לסכן (יותר מאחרות) את שלומו ואת חירותו. כמי שנמצא בצד המוחה, הייתי רוצה שאם נגיע לשלב הזה, כמה שיותר עובדי מדינה ואנשי כוחות ביטחון יעשו את הדבר הנכון ערכית לפי הערכים שלי, וייקחו את הסיכון לשלומם וחירותם. גם אזרחים שאינם עובדי מדינה יכולים להפריע למדינה תוך סיכון שלומם וחירותם (המרי האזרחי המפורסם) - ובתנאים מסוימים הייתי רוצה שגם זה יקרה במספרים גדולים ככל האפשר. לקראת היום הזה, ככל שיותר אזרחים כבר מסכנים את שלומם וחירותם, רק בהפגנה, זה יקל על הבאים לעשות זאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד. למעשה הטענה היא שההפגנה היא להוות דוגמה - להראות לאנשים כיצד אפשר להסתכן (להפר את החוק?) ועדיין להיות אזרח מציית חוק בפוטנציה. מעניין. בנוגע ל"משבר הסמכות", אני שומע על זה לא מעט וזה רומנטיקני ברמה מופרזת לחלוטין. לאיזו הוראה היפותטית יש הנחה שיתקבלו "הוראות" שונות? נקח תרחיש פשוט: הממשלה מחוקקת חוק שאסור למכור דירות לערבים בערים יהודיות, מוגשת עתירה, בגצ פוסל את החוק, הממשלה "מתגברת" עליו and all that jazz. פלוני אלמוני שגר ברעננה מחליט בכל מקרה למכור את הדירה שלו. כל אלו: המוכר, הקונה, עורך הדין, המתווך, הפקיד ברשם המקרקעין, הפקידה ברשות המסים, כולם צריכים "לציית" להוראה של בג"צ על פי מצפונם. סביר שהמערכת לא תאפשר לרשם המקרקעין לרשום את הדירה על ת.ז של אזרח ערבי (בהנחה ויהיה חוק כזה..). אז עכשיו מצופה גם מאנשי מערכות המידע שיגדירו מחדש את המערכת.. וכן הלאה, וכן הלאה. זה לחלוטין שייך לסדרות מד"ב, זה ניסיון מדומה לכתוב איזה סיפור פיקטיבי. זה באמת נחמד ויפה "לא לציית" להוראות המשטרה כשאתה חוטף מכות , וראינו כבר מחאות רבות בישראל שלא חששו לחטוף מכות, אבל זה דבר אחר לחלוטין להיות גיבור כשהמדינה מאיימת לאסור אותך, לפטר אותך, לקנוס אותך וכן הלאה. למדינה יש את הכח - זו עובדה. עימותים של כח הם או הפיכה צבאית, או מלחמת אזרחים. אף אחד לא רוצה לראות דברים כאלו קורים, אני צודק? עכשיו השאלה היא איך אדם שמתנגד לצעדים של המדינה יכול לשכנע אותה להפסיק לעשות את הצעדים האלו - מבלי לפגוע באזרחים עצמם. מרד מיסים? נניח והכנסות המדינה יקטנו ב-50% בחודש מסוים. המדינה לא תעביר תשלומי רווחה ומשכורות לעובדים שלה. האזרחים יתעצבנו ויתבעו מהמדינה לשנות את החקיקה, כדי ששאר האזרחים ימשיכו לשלם מיסים? האם הם לא יאשימו/יפגעו באופן מידי מהמוחים? האם השלטון, תוך 3 שניות, לא יוכל להסית את העניים כנגד העשירים שהפסיקו לשלם? אני לא ציניקן, אני מנסה לדמיין תרחישים היפותטיים לאיך דבר כזה יעבוד. בעולם המודרני, עתיר הידע, התקשורת (החל משנת 2000 נניח), יש לנו דוגמה למרי אזרחי שכזה? במדינה מערבית? הדרך הנגדית לקרוא למשבר סמכות היא כפשוטה - הפרת חוק. יהיו אנשים שיפרו את החוק. גם היום יש אנשים שמפרים את החוק. יש אנשים שמפרים חוקים של הכנסת, יש אנשים שמפרים החלטות של הממשלה, ויש אנשים שמפרים החלטות של בתי המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמה שלך, של חוק לאיסור מכירת דירה לערבים, יש כמה נקודות שבהם אדם מסוים צריך לעשות את האקט. כמעט כתבת את זה בעצמך: "סביר שהמערכת לאתאפשר לרשם המקרקעין לרשום... עכשיו מצופה גם מאנשי מערכות מדיע שיגדירו מחדש את המערכת". אבל הפוך! כרגע (כשאין חוק כזה) המערכת כן מאפשרת. כדי להתחיל באכיפת החוק, איזשהו איש מערכות מידע צריך להגדיר משהו מחדש (אני מניח שאפילו צריך שיתוף פעולה של כמה אנשים). הנה מקום שבו אדם אחד יכול להפריע מאוד לאכיפה. "זה דבר אחר לחלוטין להיות גיבור כשהמדינה מאיימת לאסור אותך, לפטר אותך, לקנוס אותך וכן הלאה." ברור, אני לא יוצא בקריאה לאף אחד לסכן את עצמו, ולא מאשים את מי שלא יסכן את עצמו. אבל אני חושב שדברים כאלה כן יכולים לקרות, ובנסיבות קיצוניות אשמח אם יקרו. עכשיו, אתה כותב "למדינה יש את הכוח", אבל שוב אזה מניח שהמדינה כאן היא גוף קוהרנטי, ואני מדבר על מצב שבו היא מפסיקה להיות כזו. במצב שבו ראש הממשלה מכריז, נניח, "החלטת בית המשפט אינה תקפה", אני יכול לדמיין את מפכ"ל המשטרה או מפקד מחוז תל-אביב מצהירים פומבית "השוטרים שלי ימשיכו בפעילות אכיפה מול עבריינות רכוש, גוף ותנועה, אבל לא נציית להוראות חדשות של השר לביטחון פנים". ועכשיו יכול להיות מצב שגם החשב והרשם ירגישו יותר ביטחון להפר הוראות, כי בעצם הם קיבלו סוג של ערבות שמי שאמור להעניש אותם על כך לא יעניש אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך הייתי רוצה לקדור דבריי לתגובתך, אעפ"י שמהר מאד יתגלה כי תגובתי אינה ממש תגובה והיא לוקחת את הדיון לכיוון שונה. א. ראשית ברצוני להתייחס למה שכתבת ביחס למקרה שהאוחזים בנשק ימצאו עצמם נדרשים להחליט בין הוראות סותרות של הרשות המבצעת והרשות המשפטית. איני מומחה ואיני יודע בודאות, אבל נדמה לי שמטעים אותך ואין בכלל דילמה כזו. לענ"ד, ברמה המנהלית והמבצעית, אין שום קשר ישיר בין הרשות המשפטית לבין כוחות הביטחון הכפופים מבחינה רשמית, חוקית ומוחלטת לרשות המבצעת. הצבא כפוף למשרד הביטחון והמשטרה כפופה למשרד לביטחון פנים. אני משער שלא קיימים ערוצים רשמיים בהם יכולה הרשות המשפטית להעביר הוראות והנחיות לזרועות הביטחון. במידה ונניח הרמטכ"ל יחליט להישמע לביה"מ העליון ולא לרוה"מ או שרהב"ט, יהיה מדובר בהפיכה צבאית ולא בהכרעה דמוקרטית. שיטת שלושת הרשויות בנוייה בצורה כזו, שלרשות המשפטית אין חרב ואין ארנק. לביצוע פסיקותיה היא תלוייה ברצון הטוב של הרשות המבצעת. המבנה הזה נועד לרסן את הכוח של השופטים שהם עצמאיים, אינם נבחרים ואינם מתחלפים. בהתחשב במה שכתבתי, מה שתארת כמהלך הנכון, כלל אינו נכון. אתה מחליף עריצות רוב באוליגרכיה שיפוטית. יתר על כן, אני חושב שגם מושג המרי האזרחי שלך מכזיב. מרי אזרחי תופס כאשר מיעוט מתנגד לחוק או קבוצת חוקים מסויימת. המיעוט מניח כי יש מערכת מספיקה של ערכים משותפים עם הרוב. הערכים המשותפים יגרמו לרוב להכיר בלגיטימיות של מחאת המיעוט והרוב ילך על פשרה שתכלול גם את המיעוט בהסכמה החברתית החדשה. ב. המשבר החוקתי בישראל נובע בפועל מניסיונם של הקרונות לפטר את המגזר הקטר. באופן תמטי מדובר בבעיית העדר ערכים משותפים ומחלוקת על חוקי המשחק עצמם. יש רק דרך אחת בה תוכל באמצעות מרי אזרחי לעצור את הרפורמה המשפטית. בלהט הימים האלו, קשה לראות זאת, אך לדעתי זה נכון. בשלושת השבטים העדתיים מקודקודי מרובע הקואליציה (חרדים, דתיים ומזרחיים) יש קבוצות משמעותיות המתנגדות לרפורמה המשפטית. (למשל). המשמעות האופרטיבית: הפגנות מתון מתון כדי לא להדיר את הקבוצות האלו והנהגה פוליטית חכמה חכמה שתדע איך לארוג את הקבוצות הללו להסכם. ג. כמתנגד מושבע של שלטון הימין, כתבתי מספר רב של תגובות, בהן הבעתי את הסתייגויותי מהפגנות, החל מבלפור ועד היום. ברצוני להציג עמדה שמשמעותה הבלתי ישירה היא שאסור לך לסכן עצמך בשום צורה. לשם המיקוד, אסתפק במקרה הקיצוני ביותר שלדעתי די בו כדי להבהיר את הרעיון. לדעתי, המצור על המספרה של שרה נתניהו היתה ההפגנה המוצלחת, החשובה והאפקטיבית ביותר עד היום. לדעתי דבריו של נתנ' בזמן המצור בטאו אבדן עשתונות וכעס על אשתו שסבכה אותו במצב הביש הזה. הסיטואציה של כמה מאות מפגינים הצרים על אשת רוה"מ בתוספת האקסטרה מזל שאיש מהם לא יידה אבן על חלון הראווה של המספרה, נתנה לתנועת ההתנגדות נגד ביבי ושלטונו את גיזת הזהב של כל ההפגנות: כל המצב שידר חולשה של השלטון כאשר כל כוחות הביטחון נדרשו כדי לחלץ את גב' נתניהו ממספרת שנו אפארי בכיכר המדינה. יש רק דבר אחד שהבוחר לעולם לא יסלח לנבחריו וזו חולשה. אני יודע שהפרשנים כותבים שהאופוזיציה איבדה נקודות בהפגנה זו. אני אומר לכם, שטויות. שבו וצפו, בתוך שבועות אחדים את הפירות האלקטורליים של הצגת החולשה הזו. שכבה לא מבוטלת כלל של מצביעים אופורטוניסטיים של מפלגת השלטון, תבצע כבר בעתיד הקרוב, חישוב מחדש של סיכויי הביבי לזכות בשלטון והפרס הגדול יהיה יותר ממנדטים בודדים. ד. בכל זאת, אני מסתייג גם מהצגת האלימות הסמלית הזו. התנגדות לא אלימה היא עיקר אמונה אצלי. אני מאמין שכל אלימות, מולידה את האלימות הנגדית שבאה בתורה ועד אין קץ. ברגע זה, אני מעריך שהסיכויים לאבדן הרוב האלקטורלי של השלטון, כבר בעתיד הקרוב, טובים למדי. היכן אם כן העונש על המפגן האלים מכיכר המדינה? שוב אסתפק במקרה קיצוני כדי להסביר את עמדתי. נניח ובדרך כלשהי הממשלה תאבד את הרוב שיש לה בכנסת. אבדן התמיכה הציבורית, בהחלט עשוי לעודד ח"כים שממילא תוהים מה הם עושים במכלאה הו, לדלג מעל הגדר. בבחירות החדשות הליכוד יאבד את הרוב. אני לא יודע אם האופוזיציה הנכחית תוכל להרכיב ממשלה בלי עודה, כסיף וטיבי, אבל גם אם כן, מה קבלנו? מי שהפיל את נתניהו והממשלה שלו היו כמה מפגינים בעלי מזל. כל מה שראשי האופוזיציה הצליחו להפגין בזמן ההפגנות, היה את חוסר הכריזמה וחוסר התחכום הפוליטי שלהם, כאשר נגררו כסמרטוטים אחרי חבורת העדלאידע של ההפגנות. ממשלתם בודאות תשקף זאת. וכל מה שיושג תהיה ממשלה כושלת מצד זה שתחליף ממשלה כושלת מן הצד השני. מה אני אומר בעצם? אין תחליף להנהגה פוליטית עקבית וכריזמטית. שום חגיגת הפגנות רחוב אינה יכולה להחליף זאת. נזכרתי במה שסופר כי קונפוציוס אמר לפני מותו: "I dreamt that I dreamt that I was sitting with the offerings to the dead by my side.
Alas ! intelligent rulers do not arise ! And what king under heaven is now able to take me as his blaster? I .apprehend that I am about to die |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף לא להתייחס לרוב תגובתך, שבאמת לא נוגעת ישירות בנקודות שלי, אבל כן יש לי שאלה לכולם בנוגע לנקודה אחת שמסקרנת אותי. אתה כותב "לענ"ד, ברמה המנהלית והמבצעית, אין שום קשר ישיר בין הרשות המשפטית לבין כוחות הביטחון הכפופים מבחינה רשמית, חוקית ומוחלטת לרשות המבצעת. ... המשטרה כפופה למשרד לביטחון פנים. אני משער שלא קיימים ערוצים רשמיים בהם יכולה הרשות המשפטית להעביר הוראות והנחיות לזרועות הביטחון." אני די בטוח שזה לא לגמרי נכון (ואנחנו מדברים על ימים כתיקונם), אבל לא בטוח מה כן. כשבית המשפט גוזר על נאשם כלא, אנשי זרועות הביטחון הם אלה שצריכים לגרום לזה לקרות, ואני מניח שזה קורה לפי איזשהו נוהל מחייב שלא כולל שלב הוראה של השר לביטחון פנים "כן, תכניסו את יוסף לוי לכלא". בדומה לכך, כשבית המשפט גוזר 1500 לירות קנס, יש איזשהו נוהל שפועל תחת הרשות המבצעת שגורם להוצאת דרישת תשלום וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאורטית, אנחנו מדינת חוק. בפרט אנשי הרשות המבצעת כפופים קודם כל לחוק, ורק אח''כ לממונים אליהם (כולל השרים). לכל גוף ממשלתי מסונף יעוץ משפטי, ועובדי-הציבור מחוייבים לחוות-דעתם של היועצים (זה מן הסתם משמעותי רק מדרגת בכירות כלשהי ומעלה). תיאורטית, אם הם יאמרו שהגוף מחוייב מבחינה חוקית לעשות א' או מנוע מבחינה חוקית מלעשות ב', עובדי-הציבור אמורים להשמע להם (גם אם פקיד בכיר מהם, או ראש הממשלה) אומר להם אחרת. זו המשמעות של ''מדינת חוק''. תיאורטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למערכת המשפטית יש גוף ביצוע ששמו ההוצאה לפועל. בעבר, הגוף הזה היה כפוף ישירות לרשות השופטת, אבל מ2008 הוקמה רשות אכיפה וגביה במשרד המשפטים, והגוף הוכפף רשמית לממשלה. החוק נותן לגוף הזה סמכויות עצמאיות, באופן יחסי, ורשמי הוצאה לפועל נחשבים פקידים בלתי תלויים. אפשר לומר שדה פקטו, ההוצאה לפועל היא הגוף האוכף של בית המשפט, אבל הסמכויות שלו הן אזרחיות כמעט במלואן, וחוץ מכמה אפשרויות בודדות להטיל מאסר על חייבים במזונות, דברים בסגנון הזה, יש לו נגיעה רק לסוגיות כלכליות. לסוגיות בטחוניות ופליליות אין לו קשר. גם בכתלי בית המשפט עצמו, אם אדם נעצר, זה לא על ידי משמר בתי המשפט, אלא על ידי שוטרים/סוהרים בהתאם לנסיבות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |