 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. הטיית האישוש: אתה צודק לגמרי. מדי פעם אני מתעורר שטוף זעה קרה ומעלה בדעתי שאולי אנו אלו שטופי המוח. בדיוק כפי שתארת גם אני נמנע מערוץ 14 מטעמי בחילה וחי פחות או יותר במרחב של טמקא, ויקיפדיה וערוצי הטלביזיה האחרים. במרחב הזה יש איזושהי מוסכמה של שאיפה לאובייקטיביות ולאמת עובדתית. אבל מה אם הכל אינו אלא הטעייה. האם יתכן שאוייבינו הם אלו המגלים את האמת ואנו הג'וקים המסוממים בבקבוק של "הנדסת תודעה"? שים לב שמרחב התקשורת הכתובה בחינם הולך ומצטמצם ומתמלא ע"י חינמונים ימנים ודתיים. התקשורת המשודרת העצמאית (להבדיל מן הפראבדה התעמולתי של ערוץ 14) נמצאת בעיצומו של שינוי קרדינלי שנמשך כבר עשרות שנים ועוברת מתקשורת עתונאית עצמאית למסחרית או תעמלנית. הדרכים בהן הציבור מקבל מידע חיוני התרבו מאד והעיתונים וכעת גם העתונות האלקטרונית איבדו את מטה לחמם ונאלצים להישען על פרסומת מסחרית, כתבות לייף סטייל בנוסח קושמרו בערוץ הטיולים, בידור ורכילות או על כספים פוליטיים. ערוץ 11 הוא בשורה טובה (עובדה שאוייבינו מתנכלים לו). אבל בעיית התקצוב גורמת לכך שקשה להתפרנס אך ורק מעבודה בערוץ אחד. התוצאה היא בלבול ועירוב כאשר פעילים חברתיים פועלים כעיתונאים אובייקטיביים כביכול. וגם שם את המחוייבות לגילוי האמת מחליפה המחוייבות לפרסם את עמדות כל הצדדים. אני בהחלט יכול לחשוב על אנשים החיים במרחב שבין עיתוני הימין והדת, מקור ראשון, ערוץ 14, ערוץ 7 ופורום קוהלת ובטוחים שערוצי הטלביזיה 11-13 מופעלים ע"י הסוכנים של החמאס וה-BDS, או גרוע מזה של ביידן, קלינטון והאיחוד האירופי. אפשר בהחלט לחיות את ה"מציאות" הזאת. ב. רק באחרונה ראינו דוגמה איזוטרית, כיצד מכונת התעמולה הזו פועלת. בין שלל חוקי ההפיכה, התגנבה גם הוצעת חוק של ש"ס נגד הופעה בלתי צנועה והשמעת מוזיקה חילונית בכותל המערבי. אני לא יודע מה יעלה בגורלו של חוק הכותל, אבל אני יודע מה נשאר בתודעתם של האנשים החיים את מציאות הימין-הדתי. האנשים האלו בטוחים שנשות הכותל זה שלוחה של מצעד הגאווה בת"א. ג. אני רוצה להצטרף ולהמליץ על קריאת נח הררי. יש לו דרך לערוך ולסדר את המאורעות בצורה מבנית ומובנת. יחד עם זאת הקרדיט של נח הררי כהיסטוריון לא משהו בעיני. הוא פשוט עוסק יותר מדי בעתידנות. וכהיסטוריון הייתי מצפה ממנו לדעת שעתידנות קרובה יותר להורוסקופ מאשר למדע. רגע אחרי שהבטיח לנו חיי נצח בשם המדע והרפואה התברר שהמדע די חסר אונים מול סוג של וירוס שפעת ולא רק שאסור להאמין לאף הבטחה עתידית של ה"מדע", אסור גם להאמין במה שהוא אומר לגבי העבר. אני מסכים עם מה שנח הררי כתב. בפרט, הדעת יוצאת מכליה מול השקרים והכזבים של האוייב. למעשה כל הפוטש להחלפת השופטים בעליון הוא מעשה של יוהרה וחוסר אורך רוח. גם היום (תיקון סער), אף שופט לא יכול להבחר לעליון ללא הסכמת הקואליציה. כל מה שהיה צריך לעשות, היה לא לעשות כלום ולתת לזמן לעשות את שלו. כל המהפכה המשטרית מתגלה כמסע תעמולה שנועד להסית את האלקטורט ול"קיים" הבטחות בחירות חסרות אחריות. מי שעדיין מאמין שאחרי מה שנעשה למנדלבליט, לשי ניצן ולליאת בן ארי, חבורת עוה"ד היושבים בבג"ץ ירשיעו את נתניהו, שיקום! ד. בניגוד לרבים אחרים, אני מאמין שהררי לא יתקשה למצוא לעצמו מקום מכובד במדינה אחרת. לו יכולתי, הייתי ממליץ לו, למהר ולעשות זאת, לפני שמאות ישראלים יתפסו את כל המשרות הפנויות. אני מתנגד לשימוש באיום הירידה ככלי פוליטי. זהו איום באקדח ריק. 90-95% מן הישראלים-החילוניים ישארו במקומם מרצונם ובעיקר שלא מרצונם. האופציה לחלוק את גורלם של מיליוני פליטים סורים ואפריקאים אינה אופציה מושכת לרוב בני האדם וגם רוב האוקראינים נשארו בארצם. העולם אינו מחכה למדענים ןמסעדנים ישראליים ויותר מכך אינו זקוק לפליטים ישראליים. גרוע מכך, הטיעון של הררי אינו משכנע. בניגוד למה שהררי כותב, הצורך לחיות עם האוייב, די בו כדי לגרום לאנשים כמותו להגר מכאן. האנשים האלו בחלקם הגדול לא יהיו כאן גם בלי עריצות הרוב. ה. אני גם לא שותף לנהי ולרחמים העצמיים במחנה. כפי שכבר כתבתי כאן, העתיד הפוליטי שלנו תלוי בעיקר בנו ואפאחד לא יכול להחליט בשבילנו אם להשתתף במשחק או לא. אני מבין את הפסימיות והאכזבה מהיכולת והכריזמה של הנהגתנו ההפוליטית שלא הביאה הישגים עד עתה. אנו נמצאים במשבר חברתי. משברים כאלו לא נפתרים ע"י הפגנות ומיצגים ולא ע"י יזמות אישיות, אלא ע"י ההנהגה הפוליטית. העובדה שהם לא פועלים נכון או לא מצליחים, לא אומרת שהמון מפגינים עם שלטים יכול לבוא במקומם. בסופו של דבר. ההחלטה היא שלנו. אם המהפכה המשטרית מנסה לשנות את המשטר כאן באופן לא קונצנסואלי, יש להודיע שאנו במשחק הזה לא משחקים. אנו לא יובל נח הררי ולא ממתינה לנו משרה מכובדת באוניברסיטה עטורת קיסוס בניו אינגלנד,. אנו לא נמצאים כאן בגלל בחירה, אלא בגלל גזירת גורל. כציבור וכמגזר עלינו לעמוד יחד ולהודיע שאנו לא נהיה שותפים ואזרחים במשטר של עריצות הרוב. אם נגזר גורלנו, נהיה נתינים של סמוטריץ ובן גביר, אבל לעולם לא נקבל עלינו את הנהגתם. ו. בבוא היום, יצטרכו שופטי הבג"ץ להתפטר. מנהיגינו יודיעו על נבצרות חה"כ שלנו שלא ישתתפו יותר בפעילות הכנסת. מרגע זה ואילך תצטרך הקואליציה להבקיע לשער של עצמה. האזרחות שלנו תושעה וכל החוקים של מדינת ישראל לא יהיו החוקים שלנו. ללא שפיכות דמים. ללא מו"מ עם קנאים והזויים. וללא הזיות על פאלו אלטו וסאן דייגו. זה לא אושר גדול לוותר על המדינה והאזרחות היחידה שיש לך ולחיות כמו פלשתינאים בישראל. אבל שמישהו יאמר לי מה בלתי אפשרי כאן. מדוע אנו צריכים להיות כל כך משוכנעים שאין לנו מה לעשות כאן? אם מנהיגינו לא ישכילו להוביל את המהלך, לא נוכל להאשים איש מלבד עצמנו. אי אפשר להכריח אותנו להיות אחים של עריצים. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |