בתשובה לאריק, 22/02/23 13:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרבה נקודות להגיב: א. זה אכן חלק מן ה"מאבק ישן על ערכים". אני בין אלו שלא מאמינים שהמשבר החוקתי הנכחי הוא על ערכים. הרי המשבר הוא לא באמת על הכנסת חמץ בפסח לבתי חולים. מה שעומד מאחורי המשבר הנכחי הוא הפטור מגיוס לחרדים, הקצבאות לאברכים ומשפחות מרובות ילדים והבעיות המשפטיות של ארי ודרצ'י. ולכן שוב חוזרים לאותה נקודה: זה פוליטיקה של זהויות ולא של ערכים. זה היה גם מה שלא קבלת בזמן הבחירות. ב. תנוח דעתך, אני מבין בדיוק מה אני מציע. לא מדובר אפילו במרי אזרחי, אלא במלחמת אזרחים ללא שפיכות דמים. אני לגמרי יורה לעצמי ברגל אם לא גרוע מזה. ודוק: לא מדובר באיום באקדח ללא כדורים. הכוונה לאיום עם כל הכוונה לממש אותו במידת הצורך. אחד מעיקרי המהלך הוא ההבנה שאין לנו כמעט השפעה על החלטות האוייב ולכן איננו אחראים לתוצאות. אנו צריכים להתמקד בהחלטות שלנו ובאחריות שלנו. ג. לא לקבל את הכרעת הרוב? כבר עמדו כאן על ההבדל העיקרוני בין החוקים לחוקי המשחק. האסוציאציה הרלאבנטית היא משחק הכדורגל. בזמן המשחק, כולם, המנצח והמפסיד נשמעים לחוק והשופט קובע את תוצאת המשחק, גם אם אפפחד לא מסכים איתו. אבל לפני כן, כולם צריכים להסכים לחוקי המשחק. אם אחד הצדדים לא מסכים לחוקי המשחק, אין משחק. ד. אתה בודאי מסכים שלא מדובר כאן בשינוי חוק כזה או אחר, אלא בשינוי חוקי המשחק. במקרה זה המיעוט לא יכול לאכוף את רצונו על הרוב. הפררוגטיבה שיש לו היא בהחלטה אם לקבל את חוקי המשחק או לא. דוגמה מסוג שמיעוט מאזן כלשהו כופה ערכיו על הרוב אינה רלאבנטית, מפני שמדובר כאן בהסכמה קונסנזואלית ולא בכפייה. ה. לכן אני מדגיש שלא מדובר במרי אזרחי. לא מדובר בהתנגדות לחוק מסויים או קבוצת חוקים מסויימת. מרי אזרחי מתרחש כאשר בסיס ערכים משותף לרוב ולמיעוט. המיעוט נוקט במרי אזרחי מתוך ההנחה שהרוב יכיר בלגיטימיות של עמדתו וינסה למצוא פשרה שתכיל גם את המיעוט. כאן מדובר בהתנגדות לא אלימה שהיא בלתי תלוייה בעמדות ובערכים של הרוב. ההתנגדות היא בסירוב לקבל את חוקי המשחק ולכן מתבטאת בויתור על הדמוקרטיה ועל המעמד האזרחי. דוגמה: חלק גדול מערביי 48 הם אזרחים להלכה אבל לא מצביעים בבחירות לכנסת והם בודאי לא אחראים ערכית למעשי מדינת ישראל. ו. אתה אומר מלחמת אזרחים ואני מאשר. מדובר בהתנגדות לא אלימה, לא מפני שאני מצפה למשהו מנתניהו, לוין, סמוטריץ, אב"ג, אמסלם, רוטמן או גוטליב, אלא מפני שערכינו כוללים התנגדות לאלימות. עד כמה שזה תלוי בי, כל אלימות בהמשך התהליך תהיה באחריות הצד השני. לכן אני תומך בויתור על האזרחות המהותית ומתנגד אפילו לחסימת כבישים, הפגנות ליד בתים פרטיים של פוליטיקאים ושיבוש השגרה של עומדים מן הצד. ז. מטרת המהלך אינה מלחמת אזרחים, אלא העמדת הצד השני בפני הבחירה הברורה בין דמוקרטיה לבין עריצות הרוב. באופן אישי איני משוכנע שהאוייבים מעוניינים בעריצות הרוב. אם הם כן, זה נתון להחלטתם ובאחריותם. ח. אני חושב שכל הצגת המצב שלך כמחלוקת סביב ערכים היא שגוייה. גם בתוך המחנות יש הבדלי ערכים ועד עכשיו היתה לנו מסגרת חוקית שידעה להתקיים עם ההבדלים. הרי החרדים והדתיים-לאומיים לא היו שותפים לערכים שבמגילת העצמאות, הם פשוט ידעו להתקיים לצידם. המשבר הנוכחי יסודו בהחלטת הרוב של הקרונות לפטר את הקטר. בעיניי הסיבה למשבר החוקתי וההצדקה לצעדי ההתנגדות הנואשים היא העובדה שמישהו סבור שיש ביכולתו לאלץ את הקטר-המגזר שלנו לוותר על זכויות היסוד האזרחיות שלו, בדיוק כאשר הוא עובר, אולי לתמיד לאופוזיציה. אם לצטט את יאיר לפיד: אנו יכולים להיות באופוזיציה. אנו לא יכולים להיות נתינים מעלי מס ומקריבים למולך של עריצות הרוב את ילדינו. ט. הויכוח שלך עם דובריו של שלטון הימין הוא מיותר וחסר תועלת, לא משום שאתם מחזיקים בערכים שונים, אלא בגלל שהם אידיוטים שמסרבים להודות בכך שדמוקרטיה שהיסוד היחיד שלה הוא הצבעת רוב אינה שומדבר אחר מלבד עריצות הרוב. כשם שהחרדים בעזרת סוג של מרי אזרחי, הוכיחו לנו החילוניים שגיוס בניהם הוא ביטוי של עריצות הרוב, כך אני מאמין שנוכל להוכיח בהתנהגותנו לקואליציית המיעוטים, כי כפיית חוקי המשחק על המיעוט באופן לא קונסנזואלי אינה אלא עריצות הרוב. מעבר לגבול הזה ההחלטה והאחריות היא של הרוב. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |