|
א. איילת, ניסוח מופלא ומובאות מרתקות. כהרגלך בקודש. ב. החוק לא שונה, ונשים עדין נאלצות להעיד בפני בא כוח הנאשם. בהעדר עדותן, יהיה המשקל הראייתי נמוך, ואזי גם באם תהה העדות במשטרה קבילה, יכולת ההרשעה מופחתת. ג. חריג לכלל זה הוא העדת קטינים עד גיל 14. עד הגיל האמור, נחקרים ילדים ע"י חוקרות הילדים של שרות המבחן לנוער ולא ע"י המשטרה והן המוסמכות לקבוע באם העדתן מסכנת אותם ואזי, למנעה. בהעדר העדות, יהה משקלה הראייתי של חקירת הילדים, המוקלטת אגב, נמוך, והרשעה מחייבת "דבר מה נוסף" קרי, אלמנט ראייתי בעל משקל. ד. מחקרית נמצא דווקא שחלק נכבד מהנשים מעדיף חוקרים גברים שכן, הנשים החוקרות, נוטות לבקר את הקרבן על מנת להבדיל עצמן מהסיטואציה. המגננה נעשית בד"כ ע"י ביקורת הלבוש, שעות התנועה, ורמיזות על מתירנותן היחסית, שכן, בהעדר דיפרנציאציה, חשות החוקרות כנפגעות פוטנציאליות ובהבדלה זו הן "מחסנות" את עצמן מפני הסיטואציה. ה. דווקא גברים, בשני העשורים האחרונים, סימפטים ואמפטים הרבה יותר. המגרעה למרבה המבוכה, היא העדר יכולת שיפוט אובייקטיבית ובחינת האירוע, תוך הפעלת שיקול קר ומנותק.
|
|